Maimonides’ ‘Iggeret Ha-Shemad’ in its connection to the halakhic way of Rava on the issue of ‘self-sacrifice in Judaism (yeihareg ve-al ya’avor)’ - new aspects
בהרצאתי אבחן מחדש את אגרת השמד של הרמב"ם לאור ספרות חז"ל ובמיוחד לאור דרכו ההלכתית של רבא בסוגית "ייהרג ואל יעבור", ולאור הספרות המחקרית על האגרת.
בשונה מהמחקר הקיים, שעיקרו התמודדות עם הסתירה שבין היתר הרמב"ם שבאיגרת לומר את חלקה השני של השהאדה המוסלמית על נבואת מוחמד, לבין ההלכה הקנונית מהבבלי בסוגיית "ייהרג ואל יעבור", שהרמב"ם הביאה הן בשלושת הפרקים ("מינים") הראשונים שבחלקה השני של האיגרת והן לאחר מכן ב"משנה תורה", הרצאתי תעסוק במבנה של פסיקת הרמב"ם ליהודי מרוקו כדי להראות שלא רק שתוצאתה אינה סותרת אלא היא תואמת את דרכו ההלכתית של רבא שבסוגיית "ייהרג ואל יעבור".
בבבלי, רבא אבחן רכיב אימננטי באינוס הזראוסטרי שלא היה קיים בשמדות הקודמים: עניינם של כהני הדת הזראוסטרית האונסים הוא רק באש ובכליה, ואין להם כל עניין לאנוס את היהודי לעבור על מצוות דתו או לעבוד עבודה זרה. השוני הזה באינוס שלא היה קיים בשמדות העבר, שימש לרבא להצדקת התנהגותו ואנשי קהילתו, במסרם את כלי ה-"קוקי ודימוניקי" לחבארים בעת שידעו שהם ישמשו לעבודה זרה. רבא הגדיר זאת כ-"הנאת עצמו", שלצורך הסבר עקרונותיה הבבלי מביא את שיטתו בדוגמת אינוס היהודי לבצע איסור שבת שבקצירת אספסת.
הרמב"ם בדיונו שבאיגרת השמד בפסיקה לזמן ולמקום האינוס שבמרוקו, הולך בעקבות רבא. הוא אבחן רכיב אימננטי חדש בשמד המוסלמי שבצפון אפריקה שלא היה קיים בשמדות הקודמים: פקידי שלטון האלמוחדון הנוכחים באמירת השהאדה ע"י היהודים המתאסלמים, יודעים שהיהודים אינם כנים באמירתם אותה ושהיא "מהפה ולחוץ". על כן, הרמבם התיר לאומרה בהסתייגויות: זו אמירה שלא נילווה לה כל מעשה ובהזדמנות האפשרית הראשונה יש לברוח מארץ האינוס.
חשיבות האגרת היא בהיותה הפרסום התורני הראשון של הרמבם בשנים שכתב את פרוש המשניות.
סיכום: כתוצאה מהופעת רכיבים חדשים בעת אינוס הן בבבל והן במרוקו, הרמב"ם ראה בדרכו ההלכתית של רבא להתמודדות עם מציאות לא מוכרת, כדגם, תבנית ואסמכתא להיתרו שבאגרת לומר את חלקה השני של השהאדה.
ביבליוגרפיה (בקצרה)
Soloveitchik Haym, ‘Iggeret Ha-Shemad’: Law and Rhetoric, New York 1980
הנשקה דוד, איגרת השמד, דיני ישראל, לג
הלברטל משה, "המגרב והשמד", הרמב"ם, ירושלים תשס"ט
סטרומזה שרה, הרמב"ם בעולמו, ירושלים תשפ"א
בן־ששון מנחם, ״ עיון בהשתמדות בתקופת האלמוחדון״, פעמים, 42