The Antiquity of the Laws of Moses and Their Accumulation throughout History: A Chapter in Tenth Century Karaite and Rabbinic Thought

שאלת קדמות המצוות העסיקה כבר את המחברים היהודים והנוצרים בעת העתיקה, שכן יש לה השלכות פרשניות ותאולוגיות רחבות. בימי הביניים אנו מוצאים התייחסויות ישירות ועקיפות לנושא במגוון של סוגות ספרותיות: פרשנות, הלכה ומחשבה. אחד הדיונים המפותחים והשיטתיים ביותר בספרות ימי הביניים המוקדשים לנושא קדמות המצוות, נמצא בספרו של החכם הקראי הנודע יעקוב אלקרקסאני, בן המאה ה-10, כתאב אלאנואר ואלמראקב.

לפי קרקסאני, עמדת הענניים והקראים המחזיקים בקדמות המצוות נוסחה כתשובה לטענת הביטול (נסך`) המוסלמית שלפיה תורת משה הייתה אמת לשעתה אולם ההתגלות לנביא האסלאם ביטלה אותה. מדבריו עולה שמדובר בעמדה ששימשה במסגרת של ויכוח ריאלי שהתקיים בנושא הביטול (מג`לס).

הדוגלים בקדמות מצוות טענו שחוק האל זהה לחכמתו וכשם שחכמת האל נצחית כך גם חוקיו. קרקסאני תוקף עמדה זו בנימוקים תאולוגיים ופרשניים – ראשית, הוא מבחין בין מצוות שכליות ושמעיות וטוען שרק המצוות השכליות נצחיות. השמעיות משתנות בהתאם לנסיבות ההיטוריות שכן האל מיטיב עם בני האדם בהתאם למצביהם המשתנים. שנית, הוא טוען שהעמדה הרואה את דבר האל כנצחי זהה לעמדה הנוצרית בדבר קדמות הלוגוס ולכן אין לקבלה במסגרת יהודית מונותאיסטית. שלישית, קרקסאני טוען שהמצוות מוצגות במקרא באור היסטורי, כך שיהיה זה אבסורד לטעון שכבר אדם הראשון שמר פסח או סוכות. קרקסאני עצמו תומך בעמדה האקומולטיבית של התורה הרואה את החוק האלוהי מתפתח בהתאם לנסיבות ההיסטוריות המשתנות.

בעוד שקרקסאני מודע להשלכות ולרקע של שאלת קדמות המצוות ולכן חשוב לו לפתח גישה ברורה ועקבית בנושא, בן דורו, רב סעדיה גאון, מתייחס לשאלה זו במקומות רבים מכתביו אך דומה שעמדתו אינה עקבית ודבריו אינם חד-משמעיים. השוואת דבריו לאלו של קרקסאני תניב פירוש חדשני לעמדתו של רב סעדיה בנושא זה.

בהרצאתי אנתח את הבסיס התאולוגי של עמדת הענניים והקראים ואת זה של עמדת קרקסאני בנושא קדמות המצוות, ואנסה להראות את ייחודה של עמדת רב סעדיה בנושא זה. אראה כי העמדות השונות הן פיתוח של פולמוס יהדי-מוסלמי שהתרחש כ-100 שנים לפני זמנם של רב סעדיה וקרקסאני, ואנסה להראות כיצד הפולמוס הבין-דתי עיצב את העמדות התאולוגיות והפרשניות בנושא.