החל מ 1989 , כחלק מתנועת ההתחדשות היהודית במרחב החילוני, נפוצים בישראל "בתי מדרש" פלורליסטים בהם לומדים חילונים או חילונים ודתיים יחדיו טקסטים יהודיים קאנונים.
בהרצאה זו אבקש לאפיין פרקטיקה פרשנית מרכזית בלמידה בבתי מדרש אלה, המייצרת חיבור אישי, רגשי וחוויתי בין הלומד לבין הטקסט. פרקטיקה נפוצה זו מהווה אופציה פרשנית עכשווית המסייעת ללומדים לגשר על המרחק בין הטקסט הקאנוני ועולמו הערכי והתיאולוגי לבין תפיסות וערכים הומניסטים וחילונים עכשוויים. אבקש לאפיין פרשנות זו כמדרש מודרני ניאו-חסידי ולנתח את היחסים שהיא מכוננת בין הלומד לבין הטקסט. אפיון הפרקטיקה ייעשה תוך התייחסות למסגרת המושגית של מיכאל רוזנק ויונתן כהן אודות דרכי למידה אפשריות של טקסטים יהודיים בסביבה שאינה מקבלת על עצמה את סמכות הטקסט.
למידה זו עומדת לצד, ואולי אף בניגוד, מגמה פרשנית אחרת שתוארה בספרות, מגמה של הומניזציה והחלנה של הטקסט הקאנוני אשר מכוננת עמדה ריבונית של הלומד ושל ערכיו על הטקסט. הפרשנות שאתאר מכוננת יחסים של שייכות ושל הטמעה של הטקסט באמצעות העולם הרגשי והביוגרפי של הלומדים.
לסיום, אבקש להראות את ההקשרים הרחבים של התופעה: במישור המקומי, בזירות לימוד נוספות, ובמישור הגלובלי, בו תהליכי אינדיבידואציה של המודרניות המאוחרת וה`מפנה הטיפולי` בתרבות משפיעים על האופנים בהם מבקשים יהודים ישראלים לבנות את זהותם העכשווית תוך דיאלוג עם עברם.