Equity and Law in the Hebrew Commentaries on the Nicomachean Ethics

שאלת היחס בין דין ליושר היא שאלה חשובה בפילוסופיה של המשפט שלה השלכות גם על המחשבה של ההכלה. בפילוסופיה של המשפט השאלות המרכזיות הם: האם מוצדק לעבור על החוק מכוון שהוא לא ממלא את תפקידו? מה יכול לקבוע מתי החוק לא חל: מחוקקים בלבד? שופטים? או שמא על כל אדם לשקול האם ומתי עליו לקיים או לעבור על החוק? כאשר אנחנו עוסקים בפילוסופיה של ההלכה מתווספים על שאלות אלו גם שאלת היחס בין החוק הדתי לחוקים רגילים. האם הקביעה שכל חוק מתי שהוא גורם לעוול נכונה גם לגבי ההלכה? במחקרים אודות תפיסתו של הרמב"ם יש דיונים רבים על עמדתו בנושא. בהרצאה זו אנסה לסקור את עמדותיהם של הפרשנים היהודים המרכזים לאתיקה של ניכומכוס. עמדות שהן גם מעניינות כשלעצמן וגם מסקרנות בדרך בהן הן מפרשות את הרמב"ם. נראה שלדעתו של ר` יוסף אבן שם טוב אפשר להשתמש ביושר כדי לבטל את החוק רק במקרים של החוק הנימוסי ולא במקרים של החוק הטבעי ושל החוק הדתי. לדידו רק המחוקקים (ובית הדין הגדול במקרה של החוק הדתי) יכולים לעשות שיקולים של החרגה מן הנורמה החוקית הרגילה. בניגוד לכך לדידו של ר` יוסף אבן כספי אפשר להשתמש ביושר כדי לחרוג מכל החוקים, כולל החוק ההלכתי, ובנוסף לכך על האדם לעשות שיקולים של יושר ולא רק על המערכות המשפטיות. ר` ברוך בין יעיש גורס ככל הנראה עמדת ביניים כאשר הוא אומר שהיושר הוא שימוש בחוק הטבע כדי לחרוג מקרים ייחודים מן החוק הדתי והחוק הנימוסי – לדידו ככל הנראה היושר שימושי רק על החוק הדתי והנימוסי ולא בנוגע לחוק הטבעי. בנוגע לעמדותיהם ביחס לרמב"ם מעניין לציין שגם ר` יוסף אבן כספי וגם ר` יוסף אבן שם טוב חושבים שהרמב"ם פוסק שאפשר להשתמש ביושר כדי לחרוג מכל מערכת חוקים – כולל המערכת ההלכתית. כאמור ר` יוסף אבן כספי מסכים עם הרמב"ם ור` יוסף אבן שם טוב חולק עליו.