“In Golus bei Yidden”: Characteristics of Segregation in Haredi Hebrew
החברה החרדית מעוררת התעניינות רבה הודות להיבדלותה, מאפיין שנידון רבות במחקר הסוציולוגי על אודותיה. ההיבדלות החרדית באה לידי ביטוי בתחומים שונים, ובהרצאתי ארצה להתמקד בהיבט הלשוני שלה מנקודת מבט סוציולינגוויסטית.
בתוך החברה החרדית גוונים שונים של לשון ורמות שונות של היבדלות. הקבוצות החרדיות הדוברות יידיש משקפות בידול לשוני מובהק ואיתו גם בידול חברתי. לעומתן קבוצות חרדיות אחרות, המהוות את רוב החברה החרדית בישראל, דוברות עברית ישראלית כשפת אם. יחד עם זאת, לעברית שבלשונן מאפייני לשון ייחודיים. אדון בשני מאפייני לשון ייחודיים ובולטים של עברית חרדית־ליטאית: 1. שימוש בהגייה אשכנזית, פונולוגיה שונה הבולטת בזרותה בתוך שטף דיבור של עברית ישראלית כללית; 2. שאילה מן היידיש. תוך ניתוח פרגמטי של השימוש בהם בַשיח הדבוּר ובמרחב הציבורי אבקש לטעון כי הם משרתים את הצורך בבידול חברתי הן ביחס לחברה הישראלית הכללית והן ביחס לקבוצות חרדיות אחרות.
אדגים את אופן השימוש של שני מאפיינים אלה בתוך שיח חרדי פנימי, תוך התבססות על קורפוס שיצרתי המורכב מראיונות פנימיים בין חרדים ליטאים שמשודרים בערוצי חדשות חרדיים. אַראה איך לבחירות לשוניות של דוברים לסמן (או לא) רכיב לשוני בהגייה אשכנזית, כפי שניכר למשל בתיקונים עצמיים, יש משמעות בעיצוב הזהות שלהם ביחס ל"אחר". אַתאר גם איך השימוש ביידיש, הן בשיח עצמו והן בהיקרויות אחרות שלו במרחב החרדי־ליטאי, למשל במערכת החינוך, מבסס מעין שפה פנימית שמגבשת את חברי הקבוצה ומתווה את גבולותיה בתוך החברה החרדית.