Biographical Writing in the Historiography of Hibbat Zion: The Case of Avraham Shalom Friedberg

כמו תנועות אידיאולוגיות מודרניות רבות, גם `חיבת ציון` ביקשה לבנות פנתיאון גיבורים היסטורי, כדי לתת לגיטימציה לבשורה החדשה שלה ולהביא להצטרפות רבים לשורותיה. בחקר הלאומיות התרבותית וההיסטוריוגרפיה היהודית-לאומית, של הרבע האחרון של המאה התשע-עשרה, ישנה נטייה לדלג ממשנתו של פרץ סמולנסקין אל שיטתם הציונית-תרבותית של אחד העם ותלמידיו מחד, ואל כתיבתו הלאומית בגולה של שמעון דובנוב מאידך, תוך התעלמות מקבוצת הכותבים שבתווך. אחד מראשי התנועה שעסק בכתיבה היסטורית, היה אברהם שלום פרידברג (1838—1902). הוא עסק בכתיבה פובליציסטית בעיתונות העברית של התקופה (המליץ והצפירה), בחיבור מונוגרפיות היסטוריות, בתרגום של מחקרי מדע היהדות הגרמנית ואף בתרגום לעברית ועיבוד של רומנים היסטוריים. המעבר מהיסטוריה משכילית להיסטוריה לאומית, לווה אצלו בתודעת רציפות יותר מאשר בתודעת מהפכה. הוא ביקש לשלב בין סדר היום של ההשכלה המתונה עם סדר היום הלאומי-ארץ ישראלי החדש, שהיווה עבורו קומה נוספת לערכים הלאומיים בהם דגל. מבחינה דתית הוא לא תמך באורתודוקסיה, אך גם שלל את הרפורמה ואת הלאומיות החילונית של אחד העם. בהרצאה זאת אבקש לעמוד על הכתיבה הביוגרפית בהיסטוריוגרפיה שלו והקשר שלה לבניית פנתיאון גיבורים היסטורי לאומי המשקף את האידיאולוגיה של `חיבת ציון`, תוך השוואה לכתיבה הביוגרפית של שפ"ר וזאב יעבץ, שפעלו במגמה דומה באותה העת.