ההרצאה תעסוק במקרה בוחן של כתיבת ספרות הגיוגרפית חסידית במאה העשרים, על-פי כתב יד לא ידוע מאת ר` מרדכי לנדא. בהרצאה אתמקד בדרכי עיצוב הסיפור בכתב היד ומשמעויותיהן החברתיות והספרותיות. אעמוד על האיכויות האסתטיות של הסיפורים ועל הדימון והשוני שלהם מכתיבה חסידית הגיוגרפית מוקדמת יותר. כחלק מהניתוח, אתייחס לספר מאמר מרדכי (תש"ך) שפרסם המחבר ושבו מספר קבילות לכמה סיפורים מכתב היד. הדיון במקבילות יחדד את המגמות והשינויים ביחס לסיפור החסידי והפונקציה שלו ולאורו אבקש להציע שבמחצית המאה העשרים, ערכו של הסיפור החסידי כאובייקט אסתטי, חוויתי וריטואלי ירד במקביל לעליית ערכו כמסמך אתנוגרפי המשמש לשחזור העולם שאבד.