Kfar Malal: The First for the Moshavei Ovdim in the Land of Israel
לאחר העליה הראשונה, בתחילת המאה ועשרים, החלו לרקום רעיונות לצורות התיישבות שתתאמנה מבחינה אידאולוגית לזרמים שפעלו למען ההתיישבות בארץ ישראל. אחת מצורות ההתיישבות שהחלה להרקם היתה "מושב עובדים". גיבוש צורת התיישבות זו עד לכלל מעשה משתרע החל משנת 1902 ועד 1919, כאשר בכל פעם נוסף נדבך לרעיון. ראשי ההוגים והמדברים בנושא זה היו, בתחילת הדרך, פרנץ אופנהיימא, ובהמשך יצחק אביגדור וילקנסקי, קרל נטר, והאחרון שבהם אליעזר ליפא יפה, אשר כתב וערך את המשנה הסדורה למושב העובדים בארץ ישראל בשנת 1919. במקביל להתפתחות הרעיון הוקמו מושבי פועלים אשר התבססו על עבודה שכירה במושבות שבסביבתם הקרובה תוך קיום משקי עזר קטנים בצמוד לבתיהם במושב. אחד ממושבי הפועלים הללו היה עין-חי (לימים כפר מל"ל) שעלה על הקרקע בשנת 1912 אשר אנשיו עבדו בעיקר אצל איכרי פתח תקוה הסמוכה. כבר בשנת 1913 הציע ברל כצנלסון לשנות את דפוס ההתיישבות של עי-חי למושב עובדים ואף המתיישבים עצמם הביעו את רצונם לכך במכתבים בשנת 1914 להנהלת הקרן הקיימת. בשנת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, נענו מספר חברים "בלתי מפלגתיים", אשר שהו בחוות חולדה, לקריאתו של הרצפלד להקים מושב עובדים בכפר מל"ל במקביל לרכישת אדמות עמק יזרעאל, ששנתיים אחר כך, בשנת 1921, יוקם על אדמותיו מושב עובדים בשם נהלל שהשתייך למפלגת "הפועל הצעיר". מתוך בדיקת התכתובות בנושא אדמות כפר מל"ל והדוחו"ת שהועברו למוסדות המיישבים, כגון הקרן הקיימת, עולה כי מושב העובדים הראשון שפעל בארץ ישראל, להלכה ולמעשה, הוא כפר מל"ל, ולא כפי שחלק מהחוקרים העלו את קרנה של נהלל כראשון מושבי העובדים בארץ ישראל.