בהרצאה זו אבקש לעמוד על מקומה של ההפתעה בדיון ההלכתי בתלמוד הבבלי. בשנים האחרונות נסובה במחקר תשומת לב רבה למבנים רטוריים בסוגיות התלמוד, לעריכות מגמתיות, ולאופנים בהם הסוגייה מוליכה את הקורא לעמדה הלכתית זו או אחרת. ברם, התבוננות טלאולוגית על הסוגייה המבקשת את השורה התחתונה של הדיון, את הפסיקה, או את `השכנוע` של הקורא מפספסת לעיתים קרובות את `ההיסטוריה` של קריאת הטקסט, את הנתיבים בהם הסוגייה מוליכה את הקורא ואת התהליך שעובר הקורא בשל `העלילה` המפותלת. תשומת לב לאלה, תאפשר לעמוד על תכונות נוספות של הסוגייה, ובעיקר על ההיבטים הסיפוריים שלה. בהקשר זה, `ההפתעה`, בה נדרש הקורא לשוב על עקביו ולבחון את התהליך שעבר ואת הנחות המוצא של הקריאה שלו, מהווה מקרה מבחן ייחודי לשאלת ה`ספרותיות` של הסוגייה ומאפשרת לחשוב מחדש על הסוגייה לא רק במונחים רטוריים, אלא גם במונחים סיפוריים. עיון במקומות בהם עושה הסוגייה שימוש בהפתעה יראה את האפקטים המגוונים המושגים באמצעותה, ואת השפעתה על הבנתנו את `הפואטיקה` של הסוגייה.