תפיסת מעשי האמנות והשירה כחלק מעבודת ה` כמעט לא נדונה בעולם היהודי המסורתי. לגבי המוסיקה והניגון נכתבו לאורך הדורות דברים מועטים, אבל מן הכתיבה התורנית נפקד לא רק מקומה של האמנות הפלסטית אלא גם התייחסות רפלקטיבית לתהליכי התבטאות אמנותיים בכלל.
התבטאויות חלוציות סביב הכוח היוצר האמנותי הותירו הראי"ה קוק, ולאחר מכן, בסגנון משלו, הרב י"ד סולוביצ`יק. על רקע זה בולט המאמר `שירה ועבודת ה`` שפרסם הרב שג"ר בכתב העת לשירה `משיב הרוח`, שבו ניתח הרב שג"ר תפיסות שונות בדבר היווצרות מעשה האמנות והשירה, והצביע על הפוטנציאל הרוחני והמיסטי הגלום במעשה היצירה. במאמר זה הרב שג"ר גם ניתח שני שירים פרי עטם של תלמידיו כדי לבחון באמצעותם את טענותיו.
במאמר מוצגות שתי תפיסות חלופיות לתהליך היצירה של אמנות, וכמקרה פרטי שלה – למעשה הפואטי:
האחת, הנשענת על תפיסות אפלטוניות, מדגישה את קדימת האידיאה והרוח למעשה היצירה; מעשה האמנות או השיר נוצר כשהאידיאה המוקדמת יוצאת אל החומר הפיזי או אל מילות השפה. זוהי תפיסה של גילוי או הולדה של הרוח בחומר.
התפיסה השנייה, שאותה הרב שג"ר מעדיף, מהדהדת תפיסות אמנותיות כגון זו של רובין ג`ורג` קולינגווד, ולפיה החומר אינו רק לבוש לרוח. היצירה מתחוללת בראש ובראשונה באובייקט, בין שהוא חומר, חפץ, קו, ומבחינתנו – גם מילה ממילות השפה. האידיאה – אם בכלל – תתגלה ליוצר, ולא רק לנמענו, רק אחרי שמעשה היצירה הסתיים.
אל המחלוקת הזאת הרב שג"ר מצמיד את צמד המושגים הקבלי `המשכה` ו`העלאה`, תוך שהוא מסתמך על פרשנות דרשותיו של ר` שניאור זלמן מלאדי על הניגון והשיר.
בהרצאה יומשג המעתק הסמנטי שחולל הרב שג"ר במושג הקבלי `העלאה` באמצו אותו להקשר של מעשה היצירה האמנותי, ותידון משמעות האימוץ הזה.
אם יישאר זמן, המרצה, שהיא משוררת וכותבת מסות רפלקטיביות על המעשים הנעשים במילים (`יהי – מילים כמעשים`, מוסד ביאליק), תציע הבחנות המעדנות את קביעותיו הכלליות לגבי היחסים שבין שירה, תפילה ותורה.