“King David of Israel is Alive and Well”: Appearance of the Saying in a Story about the Sanctification of the Month

הביטוי או הניב: "דוד מלך ישראל חי וקיים", שגור בפי כל ואף מהווה חלק מברכת הלבנה הנאמרת מידי חודש עם הופעת הלבנה בחידושה. אולם אין לביטוי זה מופעים נוספים במקורות הראשוניים, לא במקורות התנאים ולא בתלמודים, ואף לא במדרשים. בהרצאה אבקש לבחון את השימוש בו בסוגיה. בסיפור בבבלי ראש השנה כ"ה עולה שהמילים "דוד מלך ישראל חי וקים", שימשו כקוד מוצפן שנועד להודיע על קידוש החודש. בהרצאה אעמוד על הופעתו של הביטוי בסיפור המובא בבבלי בסוגיה המוסבת על המשנה (ראש השנה ב, ט): "...מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב.. וקיבלן רבן גמליאל..". אור חדש יופיע על הסוגיה ועל השימוש בביטוי מוכר זה, גם מתוך השוואתה לסיפור מקביל בתלמוד הירושלמי. בהרצאה אבאר מדוע היה צורך למסור על עובדת קידוש החודש בדרך קוד ורמז יש מקום וצורך להבין את הופעתו בהקשרו בסוגיה ומתוך כך יתבאר השימוש בו בברכת הלבנה בכל חודש, ומקומו במסורת היהודית לדורותיה. בהרצאה אצביע על מקרים נוספים הן בבבלי ראש השנה בפרק השני והן במקומות נוספים בהם היה שימוש בקוד מוצפן כדי להודיע על קידוש החודש. אעסוק כמובן ברבדים נוספים בדרכי הפרשנות של ביטוי זה. הביטוי הזה מופיע למעשה פעם אחת בלבד בתלמוד הבבלי בתוך שיח שבין רבי חייא ובין רבו רבי יהודה הנשיא (רבי). זה האחרון מבקש מרבי חייא להגיע לעין טב ולשלוח לו סימן: "דוד מלך ישראל חי וקים". בהרצאה אסקור מגוון ביאורים שהובאו לביטוי זה. על אף שבסיפור בבבלי מדובר היה באירוע חד פעמי, שבו התבקש רבי חייא לשלוח קוד זה אל רבי, קיבלו משפט זה ואמירה זו מעמד ותוקף לא רק כסימן וביטוי לעצם קידושו של החודש, אלא אף לחזרתה של מלכות ישראל ועצמאותה. אבסס טענה זו על חלקים נוספים בברכת הלבנה כגון אמירת הפסוק מספר הושע (ג, ה): "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת־ה` אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל־ה` וְאֶל־ טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". זאת ועוד, גם המסגרת של מימרא זו "ושלח לי סימנא" נשתמרה במסורת היהודית בנוסח ברכת הלבנה: "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל".