“This is None Other than the Abode of God”: Recognizing a Temple Based on the Presence of Mediating Angels in E`s Account of Jacob`s Dream

באופן מסורתי, המחקר מזהה בסיפור חלום יעקב (בראשית כח י–כב) הרכבה של שני מקורות – ס"א וס"י. לפי החלוקה המקובלת של הפרשה למקורותיה, בסיפור המסופר בס"א יעקב רואה אך ורק מלאכים עולים ויורדים ב"סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (יב), ואיננו רואה כלל את ה`. אף על פי כן, בהקיצו מכריז יעקב: "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים" (יז). מהכרזה זאת עולה שיעקב מזהה את אתר חלומו כמקדש, והוא אף מעמיד בו מצבה ויוצק עליה שמן. ואכן, מקובל במחקר כי סיפור חלום יעקב הוא מעשה היסוד ("היירוס לוגוס") של מקדש בית אל.

ואולם, מה בין החלום לפשרו? מה במראה שרואה יעקב מביא אותו לזהות את המקום כמקדש? אם מקדש נועד להיות משכן האלהות – הרי החלום איננו מצביע על הימצאות אלהים בבית אל, ומשתמע ממנו שמשכנו כלל איננו על פני האדמה, אלא בשמים; ואם נטען שהופעת המלאכים גרידא היא סימן לנוכחות אלהית במקום – הלוא כאשר יעקב פוגש בדרכו מלאכים שאינם עולים ויורדים (בראשית לב ב–ג), סיפור המיוחס גם הוא לס"א, הוא איננו מזהה את המקום כמקדש, ואיננו מקים בו אתר פולחני. באיזה אופן, אם כן, מכשירה דוקא התמונה של "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים" את אתר חלום יעקב להיות מקדש?

בהרצאתי אציע – על סמך השוואה לטקסטים מקראיים נוספים, ניתוח פילולוגי מדוקדק, ממצאים מקבילים מהעולם המסופוטמי וחומר תאורתי מתחום מדע הדתות – כי התשובה לשאלות אלה טמונה באמונה רווחת במזרח הקרוב הקדום, שלפיה במקדשים שוכנות ישויות שמימיות מתווכות. תפקידן של ישויות אלה לשרת את האל, הנתפש כמלך נשגב, שהמקדש הוא ארמונו; וכפי שאדם מן השורה איננו רשאי בדרך כלל לגשת אל המלך בעצמו אלא בתיווך משרתיו, כך במקדשים הכניסה אל הדביר אסורה, והתקשורת עם האל נעשית באמצעות ישויות שמימיות מתווכות המותרות לבוא אל חדריו. עולמו של ס"א שונה מהמקובל מהבחינה הזאת, שכן לתפישתו ה` איננו נמצא במקדש, אלא בשמים; לפיכך, המקדש בס"א איננו מאכלס את האל, אלא רק את בני פמליתו המתווכים בין שמים לארץ.