Educating Soldiers: Encounters with Christianity in Educational Programs for the Israeli Army (IDF)

בשנת 1949 כאשר הוקם צה"ל כצבא קבע,ונקבע שירות חובה לאזרחי המדינה, הסביר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון כי הוא רואה בצבא אחראי לא רק להגנת המדינה הצעירה אלא גם "להקים אומה חלוצית. הצבא צריך להיות לוחם ויצירתי, גאה, הירואי, עם חזון". על בסיס הרעיון הזה הוקם חיל החינוך והנוער כיחידה בצבא שמטרתה לחנך צעירים ישראלים. חיל החינוך לקח חלק ביצירת "כור ההיתוך" הישראלי של עולים חדשים וישנים, מבחינת השפה, ההיסטוריה, המורשת והתרבות של המדינה הצעירה.

במסגרת חיל החינוך פותחו יחידות גיאוגרפיות המתמקדות בהובלת סיורים ותוכניות שנועדו לחזק את הקשר של החיילים לארץ ולאנשיה. עד היום יחידות גיאוגרפיות אלו מדריכות מדי שנה עשרות אלפי חיילים בתוכניות הנעות מסיור של יום אחד ועד סדרה של מספר ימים, בהן מחויבים החיילים להשתתף במסגרת הכשרתם או פעילות התרבותית של יחידתם.

במסגרת הפעילות של חלק מהיחידות נכללו בעבר או עדיין נכללים תכנים הקשורים בנצרות, המקומות הקדושים והקהילות הנוצריות בישראל. במפגש של החיילים, הן המדריכות והן משתתפי הסיורים, עם הנושא, באים לידי ביטוי האתגרים הייחודיים למפגש של ישראלים-יהודים עם הנצרות, הכוללים שאלות תיאולוגיות, היחסים בין הדתות בעבר ובהווה, כתבי הקודש המשותפים ועוד.

במהלך השנים עקבתי אחר תכנית הלימודים של יחידת הסברה בירושלים והשינויים שעברה ב15 השנים האחרונות סביב העיסוק בנצרות וביקור באתרים נוצרים. במחקר אני מציגה את המוטיבציה של היחידה לכלול נושאים אלו,את תגובות החיילים לביקור באתרים נוצרים ולעיסוק בנצרות כחלק מסדרות החינוך. בהמשך נבחנים השינויים בתוכנית בעשור האחרון, באיזה אופן נעשו, מה הוביל לשינויים, בתכנים, באתרים בהם מבקרים, כיצד השתנה יחסם של החיילים לנושא ומה התגובות לשינויים. ההתייחסות לנושא בתוך מערך ההסברה, גישתן של המדריכות והחיילים וכן השינויים של העשור האחרון, משקפים שינויים חברתיים בצבא ובחברה הישראלית-יהודית ביחסיה לנוצרים ולנצרות.