ההבחנה הדיכוטומית בין טבע לתרבות מיוחסת לאנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס. לטענתו, הגם שהעולם הפיזי מבוסס על סדר משל עצמו, הרי שלאדם אין אפשרות להבין עולם זה אלא באמצעות `סטרוקטורה` מושגית שהינה בעלת אופי אוניברסלי ועל-זמני. בספרו `הנא והמבושל` טוען לוי-שטראוס כי ניתן לקודד אלמנטים שונים בעולם, דוגמת אובייקטים או פרטיקות, באמצעות הצבתם על סקאלה שבין `טבע` ל`תרבות` – ניגוד בינארי הנשען על יחסי עליונות ונחיתות והמקיים זיקה לניגודים בינריים נוספים דוגמת חומר ורוח, אקטיביות ופאסיביות ועוד. הבחנה מושגית זו שימשה את שרי אורטנר בבואה לטעון כי באופן גורף גברים מזוהים עם הקוטב הבינרי המוערך (`תרבות`) בעוד נשים ממוקמות בקוטב הבינרי הנחות (`טבע`), חלוקה הנשענת על היבטים ביולוגיים כמו גם על תפקידים חברתיים הנגזרים מן הגופניות הנשית והגברית.
בהרצאה זו אצביע על האופן בו משמשת הדיכוטומיה `טבע-תרבות` בטקסטים הלכתיים והגותיים שנכתבו בעשורים האחרונים ועוסקים באתוס הצניעות. מדובר בכתיבה הנוגעת לפרקטיקות גופניות יומיומיות, שעה שהשיח הדתי המתייחס אליהן משמש ככלי רב עצמה לכינון זהותן של נשים אורתודוקסיות. טענתי היא כי בטקסטים הנידונים חל היפוך מושגי: כאן מזוהה הגבריות עם הנטייה אל היצר הבלתי נשלט (`טבע`) בעוד נשים אמונות על הריסון והסדר (`תרבות`). אמנם, היפוך מושגי זה איננו מונע את המשכו של שיח המדיר ומחפצן נשים, אולם הוא עשוי לייצר הזדמנות ליציקת תוכן חדש לפרקטיקות הצניעות האורתודוקסיות ולפיכך ליצירת מנוף לשינוי השיח המגדרי בחברה הדתית.