בספרות חז"ל נשקפת תמונה מורכבת ורב־גונית של יחסי אדם-כלב. לאור הביקורת האקו-קריטיסיטית (הירוקה), שהתפתחה בעשור האחרון בחקר התרבות והספרות, הבוחנת את יחסי הגומלין שבין האדם לטבע ואת מיקום האדם ביחס לטבע, מעניינת ההתייחסות של ספרות חז"ל ליחסי אדם-כלב. מטרת דיון זה היא להביא את תוצאותיו של מחקרי בנושא זה. עד כה נכתבו מספר מאמרים על תפקידי הכלב וייחס האדם אליו בספרות זו, אבל לא התמקדו בבחינת מערכת היחסים המורכבת והמשתנה בין האדם לכלב המשתקפת בסוגי המקורות השונים.
בהרצאה אנתח את היחסים בין האדם לכלב תוך הבחנה בסוגה הספרותית (הלכה מול אגדה), במסגרת הכרונולוגית (המקורות התנאיים מול המקורות האמוראיים) ובמיקום הגאוגרפי (ארץ ישראל מול בבל). כמו כן, אדון ביחסי אדם-כלב בהתייחסות למספר היבטים, כגון: מידת השליטה של האדם על הכלב ועל מעשיו; הרמוניה –יחסים מאוזנים של תן וקח בין שני הצדדים ומצבים הפוכים של הפרת הרמוניה זו.
עיון השוואתי בספרות חז"ל העלה כי מכל המקורות –התנאיים והאמוראיים, ההלכתיים והאגדתיים– נשקפת תמונה כללית של איזון ביחסי האדם והכלב. עם זאת, ניכרים הבדלים בין המקורות הארץ-ישראליים למקורות הבבליים, ובין ההלכה לאגדה בשאלות הנוגעות לקרבה ולמחויבות שבין האדם והכלב וכן בדגש על כלבים מבויתים לעומת כלבים משוטטים. הבדלים אלו יוצגו בהרצאה, לצד הסברים אפשריים לתופעה זו, דהיינו השוני בהקשר התרבותי וההבדל בתפקיד הספרותי של מקורות אלה.