The Archive: The Eternal Home of the Wandering Jew?

בשלבים מוקדמים בקריירה הענפה של יום-טוב לוינסקי, מתוארת עבודתו המחקרית בעקבות היהודי הנצחי. אף על פי שלוינסקי פרסם מחקרים אחדים על אודות דמות זו ונתן לה ביטויים רבים, עיקר עבודתו בהקשר זה מתמצה בקיומו של ארכיון היהודי הנצחי שלו (ארכיון זה ברבות השנים נתרם על-ידי משפחתו למרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה העברית).

בדבריי אבקש לבחון את האפשרות שארכיון היהודי הנצחי היה פורמט הידע המתאים ביותר למשימה שעמדה לפניו של לוינסקי וחרף הצהרות כאלה ואחרות של לוינסקי וקרובים אליו, הארכיון לא נתפס כתוצר ביניים, אלא כתוצר מכוון העומד בפני עצמו. ואמנם, במהלך שנות פעילותו, לוינסקי התנסה והתמחה בשלל פורמטים של ידע: כינוס אנתולוגיות, עריכת אנציקלופדיות, כתיבת מאמרים, כתיבת מונוגרפיות, עריכת כתבי עת, הרצאות, ארגון כינוסים ומסיבות ועריכת ספרי זיכרון - כאשר הוא מתמרן ומנווט באופן מושכל בין הפורמטים הללו. על רקע פעילות זאת תיבחן העמדה לפיה לוינסקי במכוון מימש את פרוייקט היהודי הנצחי כארכיון. בחינה זו תעשה על-רקע דיונים עכשוויים בפרקטיקה ובתיאורייה של ארכיוני תרבות עממית בכלל והמשמעויות העקרוניות שלהם בתהליכי ייצור, שימור והפצה של ידע עממי.