The Beit Midrash as Performance Space: Practices of Spatial Presence in the Babylonian Talmud

כאשר ניגשים לתלמוד הבבלי מנקודת מבט פרפורמטיבית, מתברר כי שאלת הביצוע עומדת בתשתיתו באופן רב-פנים: מעבר לעובדה כי מדובר בטקסט שנוצר לכתחילה בתוך הקשר פרפורמטיבי של תרבות שבעל-פה, הרי שגם לימודו במשך השנים לאחר מכן הוא פרפורמנס תרבותי – התרחשות חיה, מגולמת-בגוף, מבוצעת בקול (לרוב), ודינאמית.

ההרצאה תבקש להתבונן בתלמוד הבבלי כטקסט המפעיל את הפרפורמנס של לימודו. אתמקד ביחסי הגומלין שמתקיימים בתלמוד בין טקסט, ביצוע גופני, ומרחב פיזי, ואבחן כיצד הבבלי מכונן את בית המדרש כחלל פרפורמטיבי. ברצוני להראות כיצד הטקסט של הבבלי לא רק מתאר את בית המדרש כחלל התרחשות, אלא גם מפעיל מחדש את חלל ההתרחשות שבו הוא נלמד ומטעין אותו ברבדים נוספים. דרך מעשה הלימוד, מתהווה בית המדרש כמרחב פיזי רב-רובדי, המנכיח בתוכו מרחבים מדומיינים (כגון בית המקדש, רחובה של עיר, או בתי מדרש אחרים) ויוצר איתם דיאלוג. בין המרחבים הפיזיים והמדומיינים מתרחשת זליגה, המתאפשרת מתוך תנודה דיאלקטית המתקיימת בלימוד התלמוד בין דיאגסיס (לספר על) לבין מימסיס (לגלם את). למרות שהטקסט התלמודי לרוב מספר על מרחבים אחרים באופן דיאגטי, הרי שדרך אמצעים טקסטואליים מסוימים הוא לעתים מקרב את הלומד גם לביצוע מימטי של המרחבים העולים מן הטקסט. בתלמוד עצמו אפשר למצוא תיאורים של דינמיקה בית מדרשית הנעה בין הדיאגטי למימטי, אולם זו מתרחשת גם ובעיקר בממשק שבין התלמוד לבין הלומד. כך, הלימוד המתמשך של התלמוד במרחבים נוספים לאורך הדורות מייצר אף הוא רב-רובדיות מרחבית – הפעם בין המרחב הפיזי שבו התלמוד נלמד לבין המרחבים השונים העולים ממנו, כולל בית המדרש הסתמאי שבו מתרחשת כביכול הסוגיה בגירסתה הערוכה.

דרך מספר דוגמאות מייצגות קצרות ממסכתות יומא, תענית וכתובות, ההרצאה תעקוב אחר הפרקטיקות הטקסטואליות של התלמוד הבבלי המאפשרות הנכחה מרחבית רב-רובדית זו. מתוך אלו יעלה ה"כאן" של החלל הפיזי שבו נלמד התלמוד כאתר בעל איכויות משחקיות ואסתטיות שהנן חלק מכוחו התרבותי של מעשה הלימוד.