Have you Killed and also Taken Possession?: The Wagner and Mendelssohn Affair

ריכארד ואגנר, בכתב הפלסתר האנטישמי שלו "היהדות במוזיקה", ביצע רצח אופי של פליקס מנדלסון, אך מנגד שאב השראה לא מעטה מיצירתו. בהרצאה המוצעת אדגים כיצד ניכרות עקבותיו של מנדלסון ביצירתו הקנונית של ואגנר. אציג, בין השאר, שלוש דוגמאות מתוך הדראמה המוזיקלית "ואלקירה", ובכלל זה הלהיט הואגנריאני המפורסם ביותר - "דהירת הואלקירות" מתוך המערכה השלישית, ואראה כיצד הן מבוססות על פראזות בולטות מתוך שלוש יצירות שונות של מנדלסון. השימוש, המודע או הבלתי מודע, ברעיונות מוזיקליים של מנדלסון מזדקר לאוזן במיוחד, לנוכח היותו נוכח ברמה הלייטמוטיבית. כל הציטטות שאביא מיצירותיו של ואגנר ממלאות פונקציה של לייטמוטיבים, כגון "בשורת המוות" ו"מצוקתה של פראיה" מתוך הטטרלוגיה "טבעת הניבלונג". באופן זה מוטיב שנולד אצל ואגנר בהשראתו של מנדלסון נוכח לא רק ברגע מוזיקלי נתון אלא מחלחל ליצירה כולה. אין הכוונה להאשים את ואגנר בפלגיאריזם אלא ביריקה אל הבאר שממנה לא היסס לגמוע לרוויה. ואוסיף גילוי נאות: אני רואה את עצמי כחובב מושבע של שני המלחינים המוזכרים לעיל.

במהלך ההרצאה תוצגנה פסקאות רלוונטיות מתוך "היהדות במוזיקה" (להמחשת "הרצחת?") ובעיקר תושמענה ציטטות מוזיקליות מלוות בתווים מתוך היצירות הרלוונטיות של ואגנר ומנדלסון (להמחשת ה"ירשת?").