The Exegetical Value of the Cantillation Marks (te’amim) in the Talmud Yerushalmi Genizah Fragments

אחד החידושים שעלו מן הגניזה הקהירית הוא ההיקף הנרחב של השימוש בטעמי קריאה בחיבורים שאינם מקראיים. בגניזה התגלו מאות כתבי יד מוטעמים הו של ספרות חז"ל והן של כמה חיבורים אחרים. ישראל ייבין ערך את המחקר הרחב ביותר על כתבי היד הללו. הוא אסף את כל כתבי היד שהצליח לאסוף ומיין אותם על פי שיטות ההטעמה השונות. כמה חוקרים נוספים עסקו מאז בטעמים שבספרות חז"ל, בדרך כלל אגב עיסוקם בכתב יד כלשהו שבאים בו טעמים, אך סך העיסוק בתחום זה אינו גדול.

החוקרים שעסקו בטעמים התמקדו בדרך כלל בהבנת מערכת ההטעמה וביחס בינה ובין מערכות ההטעמה המקראיות. אולם – כפי שחוקרים אלו מזכירים לפעמים דרך אגב – לטעמים שבכתבי היד של ספרות חז"ל יש חשיבות גדולה מצד אחר, שכן הם מסייעים בהבהרת המקורות ובפרשנותם. בניגוד לטעמי המקרא – שמשמשים בעיקר להוראת הפיסוק הנכון – הטעמים בחיבורי התורה שבעל פה קשורים גם בתוכן ובמהלך הדיון שבו הם משובצים. כך, למשל, בכתבי יד אלו בא טעם מיוחד בסוף משפטי שאלה – מעין סימן השאלה המודרני – שבעזרתו ניתן להבחין בהתנהלות הדיון התלמודי. ייבין, שהתעניין בעיקר בהתפתחות מערכת ההטעמה, לא תמיד שם לב לתפקיד זה של הטעמים, וכך שגה כמה פעמים בתיאור מערכות הטעמים.

בהרצאה אני מבקש להפנות את תשומת לב לשימוש הפרשני שניתן לעשות בטעמים, באמצעות בחינת הטעמים בקטעי הגניזה של התלמוד הירושלמי. אני מעוניין להראות שמערכות הטעמים שקיימות ברבים מטפסי הגניזה יכולות לשמש ככלי פרשני ראשון במעלה להבנת התלמוד הירושלמי, ולפצות במשהו על החסרון במסורת פרשנית של תלמוד זה. במסגרת ההרצאה אעמוד על כמה מהפונקציות הפרשניות שמתבטאות בטעמים שבירושלמי, שחלקן לא הוכרו עד כה. בנוסף, אדגים כמה חידושים פרשניים שניתן ללמוד מן הטעמים, וכן אגע בכמה שאלות מתודולוגיות שמשפיעות על אופן השימוש בטעמים ככלי פרשני.