בשנים האחרונות מתגבר העיסוק בברייתות המקבילות לתוספתא בתלמודים, ובפרט באלה שבתלמוד הירושלמי. כך למשל עבודת הדוקטור של בנימין קצוף התמקדה בברייתות אלה במסכת ברכות, ובמאמר המבוסס עליה העלה קצוף קשרים בין הברייתות בתלמוד הבבלי לבין התוספתא, אל מול הירושלמי, בשונה מן הדעה המקובלת במחקר שהתמקדה בקשרים החזקים בין התוספתא לירושלמי בלבד. חנן מזא"ה בעבודת הדוקטור שלו עסק במקבילות לתוספתא במסכת דמאי בירושלמי, וטען בין היתר כי ברייתות התוספתא אינן מהוות את השלד הבסיסי של דיוני התלמוד בדורות הראשונים אלא נוספו בשלב מאוחר יותר. בעבודת הדוקטור שלי עסקתי בברייתות המקבילות לתוספתא בתלמוד הבבלי (במסכתות בבא בתרא וסנהדרין), אך השוויתי את הדברים גם למקבילות בתלמוד הירושלמי, ואת ממצאי ההשוואה אציג בהרצאה זו.
בהרצאתי אתמקד בדרכי הציטוט של הברייתות בירושלמי אל מול התוספתא וביחס למקבילותיהן בבבלי. מן הממצאים עולה כי דרכי העיבוד השגורות של הבבלי, ובראשן התאמה של הברייתות למשנה ולסוגיה הסובבת, נמצאות באופן מינורי בהרבה בירושלמי, ודבר זה הוא אחד הגורמים העיקריים לקרבה הרבה יותר בין הירושלמי והתוספתא. מן הצד השני, לירושלמי דרכים משלו בציטוט ברייתות: קיצור ברייתות, ולעיתים שינוי לשון על פי השגור אצלו, הן חלק מדרכיו בהבאתן. ממצאי המחקר מעלים גם שלעיתים יש מסורת משנית משותפת לתוספתא ולבבלי, בעוד בירושלמי ניתן למצוא גרסה מקורית יותר, ולעיתים יש מסורת משנית משותפת לירושלמי ולתוספתא דווקא.