הפילוסוף היהודי צרפתי אנדרה נהר, יוצר הפרדה בין שני סוגי דממות: זו של `יורדי הדומה` אל מול זו ההופכת ל: "לך דומיה תהילה". מצד אחד דומיית המוות , שבור הקבר יהווה לה משכן, ומנגד הדממה הדקה שתזמין את האפשרות להתגלות של הקול , וכך תהפוך להיכל של תהודה .
דממת המוות הייתה צריכה לעטוף את הפסוקים האחרונים של ספר דברים המתארים את מותו של משה, בהרצאה אבקש להציע דווקא, ש`אי הידיעה` לגבי מקום הקבורה ומאפייניו, הריק התודעתי שנפתח בעקבותיו, יכוננו היכל תהודה נצחי עבור המילים, הקול, והמשמעות הפנימית של השירה האחרונה של משה. כדי להאיר זאת אפנה אל תופעת הדממה בשיטה האינטרדיסציפלינרית : אזמין אל הדיון מוזיקה, אדריכלות והגות יהודית טקסטואלית. אציג קטעים מהסרט הצרפתי "בקצה האצבעות " AU Bout Des Tes Doigts" " (2018) , העוסק ביצירה המוזיקאלית ובאיכות הפואטית של תופעת הדממה , נעמיק בהגותו של אנדרה נהר בנושא הדומייה ולבסוף נציג יצירה אדריכלית עכשווית , שניתן לפרשה כ`בור קבר` ,ובו זמנית כהיכל של תפילה ודממה .
אדריכל אודי מנדלסון – מרצה בכיר בביה"ס לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. מלמד קורסים של תאוריה ופילוסופיה של הארכיטקטורה, ומשמש כמנחה של פרויקט הגמר של לימודי האדריכלות. למד בתכנית הישירה לדוקטורט בפקולטה להרמנויטיקה וחקר התרבויות באוניברסיטת בר אילן. בעל תואר ראשון באדריכלות מאקדמיה לאומנויות בבצלאל. למד בפריז בEcole Special D`Architecture סטודיו קונספטואלי עם הפילוסוף הצרפתי פול ויריליו, בו זכה בפרס הצטיינות יתרה. מחקרו מתמקד בקריאה בין תחומית וחוצת תרבויות של היחסים בין שפה, טכנולוגיה ומרחב. מאמריו מתחקים אחר המשמעויות האתיות והתרבותיות של המרחב כשהן מתגלות ביחסים שבין שפה ומרחב, ובסיפורים המיתיים בתנ"ך. מאמריו פורסמו בכתבי עת אקדמיים, מקצועיים ואף במוספי תרבות. הוזמן להרצות בכנסים בינלאומיים בארץ ובחו"ל.