The Thought of Rabbi Yehuda Leon Ashkenazi (Manitou) as Post-Holocaust Thought

משנתו של הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו) כהגות לאחר השואה

עבור מניטו השואה היא `סקנדל תיאולוגי` - כיצד המונותאיזם העברי, קרי: אל אחד יחיד ומיוחד רחמן ושופט צדק, מאפשר לאירוע כמו השואה לקרות?.

משנתו של מניטו (1922-1996), מחנך רב והוגה דעות, זוכה לתחייה חדשה בחברה הישראלית. לכאורה יכלה פרשנותו להישאר אזוטרית לקהל שאינו דובר צרפתית, אך נושאים שהיו חשובים בתולדות מחשבת ישראל בעת החדשה, זכו אצל מניטו לפרשנות חדשה ולתיקוף היסטוריוסופי. הכוונה לנושאים כמו: `זהות עברית`, `אחווה אוניברסלית` וכדו`. הצבת הגותו של מניטו כהגות לאחר השואה, הנשענת על מסורת קבלית ספרדית-אלג`יראית ומעורבת בהגות מערבית- צרפתית, אשר טרם זכתה להיכנס אל תוך `פנתאון הגות השואה היהודי`, תעמיד לראשונה הגות שואה צפון-אפריקאית שאינה ממוקמת "מחוץ למסילה", אלא נבנית בתוכה ממש.[1]

ניתן לסווג את ההגות התאולוגית על השואה לשלוש קטגוריות מרכזיות: מסורת `צידוק הדין` בהגות החרדית, אימוץ התאודיציה של החירות בהגות הנאו-אורתודוקסית, וההומניזם הביקורתי המעמיד בשאלה את המשך קיום הברית בין האדם לאל. זכריה ברייטרמן מזהה "שיח" חדש נוסף של הוגי שואה שפרצו דרך ייחודית ותרמו תרומה חדשה להגות זו. אבחן את הגותו של מניטו לשואה לפי הקריטריונים של זכריה ברייטרמן בקיום שיח חדש בנושאים שלכאורה היו שוליים עד כה ועכשיו חוזרים חזרה למרכז. שלושת הקריטריונים העיקריים הם:

1. "סמיוטיקה חדשה בהגות היהודית"- סידור מחדש של סימנים שכבר היו בהגות היהודית אך מובאים חזרה אליה בהיררכיה ובהדגשים שונים. הצבתה של `הזהות` במרכז הגותו של מניטו, דרך המתודולוגיה המקראית הייחודית לו, יכולה להוות דוגמה לסמיוטיקה חדשה.

2. "אנטי-תיאודיציה" - בקרב ההוגים החדשים, מהווה חלק מתהליך ההתבגרות הכוללת, מניטו סרב לנקוט תיאודיציה כלשהיא לשואה.

3. יצירת דיפטיך - אנלוגיה לסידור המחשבה ההגותית על השואה, המורכבת משתי תמונות מחוברות זו לזו, מצד אחד תיאור אושוויץ (גלות) ומהצד האחר – ירושלים (גאולה). מניטו ראה בשני מושגים אלה תלות הדדית, אך מבחינתו הסדר ביניהם הפוך.

[1] מניטו העיד כי חש את נוראות השואה כאילו נפגע מהם אישית (לחם בחזית שחרור צרפת בחבל אלזאס

ונפצע קשה) ואף קשר את גורלו האישי בגורלה של יהדות אירופה, כשנישא לניצולת- שואה שכל

קרוביה נספו באושוויץ.