“Ways of Peace” in Tannaitic Halakhah: One Nomos, Different Narratives

המונח `מפני דרכי שלום` משמש במקורות התנאיים כנימוק להלכות שונות (בעיקר תקנות). בתלמודים מופיע בדומה לו, או כפרשנות לו, המונח `משום איבה`. מספר מחקרים ועבודות הוקדשו לבחינתן של הלכות אלו. רובן ראו בהן סל אחיד (גם אם מגוון בנושאיו), שמתאפיין בהכרעות הלכתיות שנועדו למנוע חיכוכים בין בני אדם פרטיים, בין זרמים או קבוצות שונות בתוך החברה היהודית, ובינה לבין שכניה הנוכרים. אחרים הבדילו בין הרובד התנאי לרובד האמוראי, ואף הצביעו על מאפיינים של שימוש שונה במונח בכל אחד מהם. אולם עד כה טרם נעשה מהלך מחקרי שבחן האם בכל מופעיה של הנמקת `מפני דרכי השלום`, ברובד התנאי של ההלכה, משתקפות גישה ערכית ותפיסה יוריספרודנטית אחידות, או שמא קיימים הבדלים בנושאים אלו בין המקורות השונים.

ואמנם, למרות שניתן היה לצפות שהנמקה זו תתפקד באופן זהה בכל מופעיה, אופן השימוש בה מסתבר כמגוון יותר. בהרצאתי אראה שבהלכה התנאית ניתן להבחין בשלוש גישות שונות כלפי ההלכות שמנומקות `מפני דרכי שלום`: גישה מסתייגת, שמשתמשת בנימוק כדי להצדיק הלכות שבהן יש נסיגה של החכמים מן ההלכה שהיו רוצים לקבוע למעשה, אך שאינם יכולים עקב חולשה (פוליטית בעיקרה); גישה פרגמטית, שמתלווה להלכות שבאות לענות על לאקונות בהלכה; וגישה חיובית שרואה ב`דרכי השלום` עיקרון מטא־הלכתי.

מכיוון שהמונח `מפני דרכי שלום` משמש כהצדקה משפטית, וזו מטבעה היא בעלת אופי נארטיבי - כלומר ה`סיפור` שמספק סיבה או תכלית, כלומר משמעות, לנורמה שמוצדקת על ידו - במושגים השאולים מתוך המסה המפורסמת `נומוס ונארטיב` של רוברט קאבר נוכל לומר, כי על אף שהיקום הנורמטיבי שבתוכו נוצרה ופעלה הנמקת `מפני דרכי השלום` הוא אותו היקום (ה`נומוס` של תקופת המשנה), ההקשרים שבתוכם היא פועלת משקפים יותר מאשר נארטיב אחד אשר הזין אותה.

ייחודה של כל אחת מן הגישות שאציג יחודד אפוא על ידי שימוש בעולם המושגים שיצר קאבר, וזאת באמצעות בחינת הזיקות שמאפיינות כל אחת מהן, הן מבינת היחס שמתקיים בין הנארטיב לנורמה הספציפית שאותה הוא מצדיק, הן מבחינת היחס שמתקיים בינו לבין ה`נומוס` כולו.