קולו של התלמוד וסמכות המספר: סיפור החייד על אבא חלקיה כמקרה מבחן
מידת ההשפעה שיש לקולו של התלמוד הבבלי על המהלך הנרטיבי של האגדות השונות אותן הוא מספר, מעידה על האופן בו נתפסו תכנים בדויים אלו על ידי עורכיהם. איכות פנים-נרטיבית זו נחשפת במלוא עוצמתה באגדות בהן הדמויות או מבנה הסיפור דורשים את התערבותו הפרשנית של המספר, כדוגמת סיפור החייד במרכזו השוטה הקדוש אבא חלקיה (בבלי, תענית כג, ע"ב). דמותו התמוהה והתנהגותו החידתית של השוטה הקדוש, כמו גם סיטואציית החייד שמתווה הסיפור עצמו, מעוררות קונפליקט פרשני בין משמעויות מתחרות, עד להכרעה הנרטיבית של המספר. הכרעה זו היא שחושפת את נטיותיו הפרשנית של המספר.
סיפור החייד על אבא חלקיה מופיע בתלמוד הבבלי במחזור סיפורים שעוסק באיש הקדוש ובצאצאיו (בבלי, תענית כג, ע"א-ע"ב). מחזור הסיפורים על חוני המעגל ובני בניו, בו משוקע נוסח הבבלי על אבא חלקיה, מורכב מטיפוסי פולקלור שונים לאורכם התלמוד מעצב מחדש את דמותו של האיש הקדוש: הוא מוסיף לו תכונות של חכם בעל משפחה, תלמידים ושמועות ובה בעת מבקר אותו דווקא מפני שהוא בעל נסים. בכך לא תם המהלך ולקראת סופו מחזור הסיפורים מבקר את האופן בו ממסד החכמים תופס את כוחו התיאורגי של האיש הקדוש, באמצעות דמותו של השוטה הקדוש אבא חלקיה. מהלך זה מתבצע באמצעות החלפת המיקוד של המספר התלמודי בהתאם למשמעות חלקי סיפור החייד: תיאור ההתנהגות החידתית של השוטה הקדוש ופירוש התנהגותו כמוכיחה צדק האלוהי. כך מופנים חיצי הביקורת לא רק כלפי דגם האיש הקדוש אותו מייצג חוני המעגל, אלא גם כלפי ממסד החכמים שמאמין בכוחו המאגי להשפיע על האל כשהריטואל הממוסד שיועד לכך כושל.
כדי להבליט את המגמות הפרשניות שמוביל קולו של התלמוד בסיפור החייד, אשווה אותו עם נוסח עכשווי של הסיפור כפי שתועד בארכיון הסיפור העממי בישראל על שם דב נוי (אסע"י). בדומה לנוסח הבבלי, בנוסח הסיפור מארכיון הפולקלור המספר מחויב לאותה החלפת מיקודים שחושפת את המבע הביקורתי על ממסד החכמים. אלא שבנוסח הארכיון מגדיל המספר ומציע נימוקים הלכתיים אפשריים להכרעות הפרשניות של התלמוד, שכלל לא הופיעו באגדה. באמצעות התייחסות לתוכנם של נימוקים "עודפים" אלו אראה כיצד קולו של המספר העממי מצביע על המגמות הפרשניות שהתווה מלכתחילה קולו של התלמוד בתוך סיפור החייד ומפתח אותן.