בנובמבר 1948, כחצי שנה לאחר ההכרזה על מדינה יהודית ריבונית, קיים הג`וינט ועידה בפריז בנושא עתידם של מיליון וחצי היהודים במחנות העקורים באירופה. הועידה כללה נציגים יהודים מארצות שונות, ארגוני סיוע יהודים כמו `היא"ס` ואורט, ונציגות מטעם המדינה הצעירה. עובדת קיומה של מדינה ריבונית יהודית ריחפה מעל הועידה. בנאום הסיום של הועידה התייחס ד"ר יוסף (ג`ו) שוורץ, מנהל פעילות הג`וינט באירופה, לטענה כי הועידה הייתה למעשה ציונית, על אף הזיהוי של הג`וינט כארגון ניטרלי העוסק בעיקר בנושאים הומניטריים. שוורץ טען, כי הועידה הייתה ועידה יהודית ולאור זאת שמדובר במדינה יהודית, סבור הג`וינט שמחובתו לעזור בבניין המדינה. יחד עם זאת הדגיש שוורץ, כי הארגון יסייע גם לכל מי שירצה להגר למדינות אחרות.
כשנה לאחר מכן, בועידה שערך הג`וינט באוקטובר 1949, עמדה סוגיית ההגירה לישראל במרכז הדיונים. בין היתר נדונה שאלת ההתמודדות אל מול הגירתם של מבוגרים, אנשים עם מוגבלויות, חולים במחלות כרוניות ומחלות נפש, שהיוו אתגר עבור מוסדות הרווחה של המדינה הצעירה. ממשלת ישראל הזמינה את הג`וינט לקבל על עצמו את האחריות לדאוג לקליטה ולטיפול באותם עולים מורכבים. לצד ההתמודדות עם אתגרי הרפואה והרווחה, נוצרו אתגרים נוספים כתוצאה מההגירה הגדולה. קשיי קליטה של קבוצות עולים כמו תלמידי ישיבות, או יוצאי ארצות האסלאם, הם דוגמא לאתגר חברתי מסוג זה.
בהרצאה זו אעסוק בפעילות של ארגון הג`וינט במדינת ישראל החל משנת הקמתה של המדינה ועד ל- 1984. אעמוד על שיטות הפעולה שגיבש הארגון בשנים אלה ואראה כיצד פעל לפתור את האתגרים הסוציאליים של מדינת ישראל. בחינת פעילות הג`וינט בשדה הסוציאלי בישראל, תאפשר זווית ראיה נוספת אודות תרומתה של יהדות ארצות הברית להתפתחותה של מדינת ישראל.