Between Assistant and Partner: Changes in JDC Activities in Israel from MaLBeN to JDC-Israel

בשנת 1949 החל הג`וינט בתכנית מלב"ן, דרכה סייע בראשית ימי המדינה בהקמת מערכת הרווחה והבריאות במדינת ישראל. מוסדות מלב"ן נועדו לתת מענה טיפולי לעלייתם של חולים, קשישים, פגועי נפש ושאר העולים שמוסדות המדינה התקשו בקליטתם. הג`וינט לא רק מימן את מלב"ן כמעט לבדו, אחרי שהסוכנות היהודית והמדינה לא יכלו לעמוד במימון, אלא גם ניהל את המוסדות ואת ההכשרה המקצועית של הצוותים שפעלו בהם. ארגון הג`וינט שסיסמתו הייתה `הצלה, רווחה ובניה מחדש`, פעל במדינת ישראל באופן שונה במהותו מפעילותו בארצות העולם, ואף מפעילותו בארץ ישראל בתקופת המנדט. המדינה החדשה הציבה אתגר בפני הארגון, עבודה עם השלטון ולא נגדו. התמודדות זו הובילה את הג`וינט להיות לא רק הפילנתרופ שפותח את הארנק, אלא אף לעסוק באופן ישיר בפיתוח שירותים חברתיים.

עם השנים, מדינת ישראל ומוסדותיה התבססו, ועם התייצבות המצב הבטחוני, אנשי הארגון ראו שהם יכולים להתחיל להעביר את המפתחות לידי המדינה. ואכן, בסדרה של הסכמים העביר הג`וינט את מוסדות מלב"ן למדינה, אך בזאת לא תמה הדאגה של הארגון למדינה. בשנת 1969 הקים הג`וינט את אשל, אגודה לתכנון ופיתוח שירותים לזקן, שמטרתו היתה שיפור מצבם של הזקנים בארץ. בראשיתו הקים הארגון בתי אבות, ואולם עיקר פעילותו הפכה להיות בניית מעטפת לקשישים שנשארו בביתם. ב-1976 יִסד הג`וינט את ג`וינט-ישראל והעביר את מטה הג`וינט בישראל מתל אביב לירושלים. בכך הרחיב הארגון את פעילותו לפיתוח תוכניות ושירותים לאוכלוסיות נזקקות בישראל באמצעות שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל, עמותות וארגונים. הדגש הוסט לעבודה בשיתוף פעולה עם הממשלה, על כל המורכבות של המשימה הזו.

בהרצאתי אעסוק בשינוי התפיסתי והמעשי שעבר ארגון הג`וינט מארגון פילנתרופי, לארגון חברתי ואחר כך לשותף עם ממשלת ישראל. ההרצאה תתאר את התהליך המורכב הזה – אחרי שהארגון התמקצע והיה לספק שירותים חברתיים לאוכלוסיות המוחלשות בחברה הישראלית הצעירה הוא עבר שלב נוסף בתהליך והפך לשותף עם ממשלת ישראל בהקמת פרויקטים חברתיים.