במקומות שונים במקרא ובספרות המזרח הקדום ניתן לזהות שימוש במטאפורה של עץ גבה קומה, המסמל את המלך הגאה. עץ זה מתואר כעץ עצום ויפה. כריתתו של העץ האדיר מבשרת למלך הגאה על אסונו הקרב. במקרא ניתן לזהות מטאפורה זו ביחז` יז 24-22; יחז` כח 19-11; יחז` לא; ישע` י 33- יא 9; ישע` יד 27-3, דניאל ג 31 – ד 34 ועוד.
חוקרים שונים עמדו על כך שניתן לראות בתיאור העץ הגבוה שמופיע בחלומו של נבוכדנצר (דניאל ג 31 -ד 34) בתור פרשנות פנים מקראית לנבואת החוטר (ישעיהו י 33-יא 9).
בהרצאתי ברצוני להראות כי לצד התמונות המשותפות של כבילת העץ באזיקי ברזל ושל הצמיחה המחודשת של שורשי האילן, בשני המקומות הללו השימוש במטאפורת העץ הכרות ושורשיו הצומחים מחדש, משמש לצרכים תיאולוגיים. באמצעותו מבקשים המחברים להתמודד עם התחזקות המעצמות בימיהם. ישעיהו עומד מול התפשטותה והתחזקותה האדירה של האימפריה האשורית, בשליש השלישי של המאה השמינית לפנה"ס וכותב דניאל ד עומד מול התעצמות האימפריה ההלניסטית. כוחו העצום של שליט האימפריה עלול להתפרש בתור איום על האל, ועל כן, נדרשים שניהם לתת הסבר תיאולוגי.
מטאפורת העץ הכרות לובשת צורה ופושטת צורה, וניתן לדעתי לזהות שלושה שלבים של התפתחותה: בשלב הראשון אשור מדומים לגרזן הנתון בידו של האל, ואילו העץ הכרות מסמל את יהודה (ישע` י 15).
בשלב השני אשור משנים את תפקידם: במקום גרזן הם הופכים לעץ גבה קומה. בשל העובדה שהם מתגאים ולא מַכירים בתפקידם בתור שליחי האל, הם עתידים להיכרת. בשלב זה הנמשל מעורב: בעוד העץ הגבוה מסמל את אשור (יש` י 19-16, 34-33), שורשיו מסמלים את התקומה העתידית של החוטר מגזע ישי (יש` יא 1).
השלב השלישי מצוי לדעתי בדניאל ד. בשלב זה גם העץ וגם השורשים מסמלים את נבוכדנצר. בעל דניאל ד איננו מסתפק בהצגת האימפריה העולה בתור גרזן אשר איננו מכיר בתפקידו, אלא מבקש ללכת צעד קדימה ולהפוך את האיום הגדול, בדמותו של מחריב המקדש למי שנושא בפיו דברי שבח לאל.
התחקות אחר מטאפורת העץ הכרות תוכל לשפוך אור חדש הן על נבואת החוטר (ישעיהו י 33-יא 9), והן על סיפור חלום האילן של נבוכדנצר (דניאל ג 31 -ד 34).