לאחר פרעות קנ"א (1391) עזב אפרים אלנקאוה את מולדתו והיגר לצפון אפריקה. הוא נדד משך מספר שנים, ולימים ר` אפרים, שהיה נצר למשפחה ותיקה בטולידו הפך לדמות המכוננת בקהילת יהודי תלמסן. בהרצאה זו אציג כמה סיפורים על דמותו ואתמקד בשתי אגדות על הגעתו הפלאית של ר` אפרים לתלמסן: `ר` אפרים, האריה והנחש`, ו`ר` אפרים ורצועת עור העגל`. העיון יאיר את דמותו של החכם בכמה פנים ויתאר את תפקודם של הסיפורים כאגדות קדושים, אגדות ייסוד ואגדות היסטוריות. הסיפורים ייבחנו הן לנוכח הופעתם בספרות העולם הן לאור התפתחותם בשדה הספרות העברית, ואף יוצע קשר בין הסיפורים על דמות הקדוש, ר` אפרים אלנקאוה, ובין מלאכתו הספרותית של אביו, ר` ישראל אלנקאוה – מחבר האנתולוגיה האגדית `מנורת המאור`.