בהרצאתי אסקור פרויקט מחקר שאני מוביל באוניברסיטה העברית, בתמיכת קרן עזריאלי. הפרויקט משלב שיטות של מדעי הרוח הדיגיטליים עם כלים מסורתיים מן המחקר הביו-ביבליוגרפי.
במוקד המחקר קורפוס שלא נודע עד כה: מאות שירים במצטבר של מיטב המשוררים העברים המודרניים (בהם אברהם שלונסקי, זלדה, חיים גורי ונתן יונתן). אין מדובר בשירים מעיזבונם, בכתב יד – אלא בשירים שהיוצרים פרסמו בעיתונות אך לא כינסו בְּספר, וכך הם נשכחו כליל. קורפוס זה של "השירים האבודים" נותר סמוי מן העין עד כה בהיעדר טרמינולוגיה או המשגה המבדילות בין סוגי הגניזה השונים, וכן בשל ירידת קרנה של הגישה המונוגרפית בחקר הספרות העברית בעשורים האחרונים. כעת, גם בזכות כלים וגישות של מדעי הרוח הדיגיטליים, ייחשף קורפוס זה.
מאות "השירים האבודים" (שאת חלקם כבר איתרנו במסגרת המחקר הנוכחי) מעשירים את גוף היצירה הידוע של כל אחד מן היוצרים ומובילים לבחינה מחודשת של כתיבתם. יתרה מזאת, הקורפוס החדש-הישן מאפשר לבחון אסטרטגיות של כתיבה ושל מחיקה, של זיכרון תרבותי ושל שיכחה או השכחה, גם לגבי כל אחד מן היוצרים וגם בראייה פנורמית. קורפוס זה משול לענבר, הכולא בתוכו אוויר ואווירה מתקופה אחרת דווקא בזכות התאבנותו; ניתן יהיה לשחזר באמצעותו נורמות פואטיות ואידיאולוגיות שרווחו בשדה הספרותי, צנזורות פנימיות וחיצוניות – ובכלל, את אפשרויות השיח הספרותי בן הזמן ומגבלותיו.