Niqqud in Twelfth-Century France: A New Reading

עוד קודם גילויים הראשוני של כתבי יד בניקודים לא־טברניים, פרסם שד"ל פירוש צרפתי למסכת אבות כשבאחת מפסקותיו נזכרת הבחנה בין `ניקוד טברני`, `ניקוד שלנו` ו־`ניקוד ארץ ישראל`. דברים אלו, ששד"ל הותיר בגדר `חידוש גדול הצריך עיון וחיפוש הרבה`, נפתרו ברבות השנים עם גילויים של כתבי יד לא־טברניים. אך נחלקו החוקרים לגבי זיהוין המדויק של שיטות ה`ניקוד` הללו.

בהרצאה זו אציע שעיון בפסקה בתוך הקשרה המלא מעלה פרשנות חדשה לחלוטין. הפסקה מובאת כחלק מביאור לדרשה תלמודית העוסקת ב`פסקי טעמים`, והיא קושרת אותם לברייתא המונה פסוקים בעלי דו־משמעות תחבירית. מן הזיקות הללו ניכר שפירוש הלשון `ניקוד` אינו סימני התנועות כי אם טעמי המקרא. כמו כן אציע מקורות שונים, טברניים ואשכנזיים כאחד, המסייעים לבסס את ההוראה הייחודית הזאת. מכאן נשמט ביסוסה של אותה העדות שחוקרים שונים ביקשו לתלות בה את היכרותם של חכמי אשכנז עם סימני הניקוד הלא־טברניים, ונראה שיש לחפש את פירוש הדברים במסירתן ובתפוצתן של שיטות ההטעמה של המקרא.