Jabotinsky and “Yair” (Avraham Stern): Revisionist Myths in Israeli Collective Memory

הזרם הרביזיוניסטי היה שנים רבות חלק מהאופוזיציה הלא לגיטימית בפוליטיקה הישראלית. לכן המורשת הייחודית לו לא באה לידי ביטוי במכוון במורשת הלאומית. מאידך, חברי זרם זה בקשו לשלב בכל דרך אפשרית את המורשת הייחודית שלהם בזהות ובמורשת הלאומית. שתי דמויות, המהוות רכיב משמעותי בזיכרון הקולקטיבי התנועתי, חדרו לזיכרון הלאומי זאב ז`בוטינסקי ואברהם שטרן-"יאיר" ההרצאה תעסוק בדרך בה הפכו דמויות אלה לחלק מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי.

כיצד הפכה דמותו של ז`בוטינסקי למונצחת בחברה הישראלית? שאלה המתחדדת משום שז`בוטינסקי בחייו היה דמות קונטרוברסלית. לז`בוטינסקי היו מעריצים כמו גם שונאים. מתנגדיו האשימו אותו בפשיזם אנטי דמוקרטי וגזענות, בעוד אוהדיו העריצו אותו באופן עיוור. אם בחייו הוא לא היה קונצנזוס, הרי שגם לאחר מותו הוויכוח לגבי דמותו והאידיאולוגיה שנקשרה בשמו המשיכה שנים רבות להוות נושא לוויכוחים. היום ז`בוטינסקי הינו האישיות המונצחת ביותר במרחב הגיאוגרפי. בשנת 2005 נחקק חוק ז`בוטינסקי המקבע את דמותו בזיכרון הלאומי.

אברהם שטרן, `יאיר` בכינוי המחתרתי שלו, היה אחד מהמפקדים הנערצים והכריזמטיים של תנועת המחתרת אצ"ל, שפרש ממנה 1940 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הפרישה הייתה על רקע אידיאולוגי וקדם לה מאבק קשה שפגע במנהיג התנועה זאב ז`בוטינסקי. הפרישה הובילה להקמת ארגון המחתרת שלימים נקרא לח"י ולמאבק חסר פשרות בין שני הארגונים. מאבק זה הותיר צלקות קשות בקרב אנשי שני הארגונים. במאבק על האמת ההיסטורית ועל מהות הסיפֵּר התנועתי הדמות של `יאיר` ייצגה שאלות עקרוניות המתקשרות למקומו של האצ"ל במאבק נגד הבריטים, מקומו של מנחם בגין וז`בוטינסקי במאבק זה. דמותו של יאיר הפכה למיתוס של קבוצת קצה רדיקלית. למרות הוויכוח הפנים תנועתי והיותו מייצג של הזרם הרדיקלי, דמותו של יאיר התקבלה כחלק מהזיכרון הלאומי הלגיטימי לפני זאב ז`בוטינסקי.