פטירתו של שבתי צבי, בראשית שנת תל"ז (7\1676), תוארה בידי המאמינים בשליחותו המשיחית כהתעלמות (דהיינו, כהיעלמות) באורות העליונים, אשר מהווה שלב נוסף בקורותיו של מלך המשיח לקראת חזרתו לשם השלמת הגאולה. כפועל יוצא מכך זכתה התעלמותו לריבוד פרשני הנסמך על מאמרי זוהר וקבלת האר"י לצד דרשות שבתאיות מן הקורפוס שנתהווה למן שנת תכ"ה (1664\5) ועד מות שבתי. מאמץ אינטלקטואלי זה הוביל להתגבשותם של מספר נוסחים לתיאור משמעות התעלמותו, אשר למרות ההפרשים ביניהם נודעו במחקר תחת הכינוי הכולל תורת ההתעלמות. במסורת המאמינים נתקבלה ההנחה שהעקרונות העומדים בבסיס תורה זו נמסרו על ידי ר` אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי, הידוע בכינוי נתן העזתי, ובכך התקבעה דמותו לא רק כחוזה שהכריז ברבים על משיחותו של שבתי צבי וייסד את עקרי האמונה השבתאית לאור אופיו המיוחד של המשיח, אלא גם כהוגה פעיל אשר הוסיף ופירש את מותו של המשיח ואף ניבא את התגלותו השנייה.
בניגוד לעמדת ספרות המחקר עד עתה, בחנתי מחדש בעבודת הדוקטורט שלי את מקורותיה של תורת ההתעלמות ללא הנחת היסוד שנתן העזתי ניסח אותה לאחר מות שבתי. לאור הממצאים דנתי בהתפתחותה של תורה זו כמשקפת את תהליך התפרדותה של עדת המאמינים בשבתי צבי לקהילות מובחנות תחת מספר מנהיגים מקומיים בשנים שלאחר מותו. שלילת ייחוסה של תורת ההתעלמות מנתן העזתי, הצריכה דיון פילולוגי נרחב בכל העדויות הטקסטואליות התומכות לכאורה בהנחה זו. במהלך הדיון נחשפה צעד אחר צעד התגבשותה של קונספציה שגויה אשר על אף חשיפה של מקורות ראשוניים חדשים אשר סותרים אותה, המשיכה להתקיים באין מפריע ואף עמדה בבסיס הפרשנויות המחקריות של מקורות אלו. כמו כן, כפועל יוצא מדיון זה, התאפשרה קריאה מחודשת בשלושת הנוסחים המוקדמים של תורת התעלמות ותיארוכם. במהלך ההרצאה אבקש להציג את ממצאי המחקר בפני קהל החוקרים ולשרטט את תהליך התפתחותה של תורת ההתעלמות כחלק ממאבק ירושה שהתקיים בין המרכזים הגדולים של המאמינים השבתאיים, לנוכח פטירתו בטרם עת של משיחם ונדר השתיקה שקיבל על עצמו נביאם, נתן העזתי.