Language and Experience: Hebrew and Jewish Life in Interwar Palestine

הרצאה זו מבקשת להציע דיון היסטורי על השלכות השימוש בעברית כשפת יום יום על התרבות היהודית/ציונית בארץ-ישראל. קיים מחקר עשיר המוקדש להפיכת העברית משפת קודש ללשון חול. עם זאת, מספר מחקרים היסטוריים, מהשנים האחרונות, פקפקו בהשפעתו של תהליך על המרחב היישובי בפלשתינה במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. כלומר, התמונה העולה מקורפוס זה היא שהשימוש בעברית, היה בעיקרו אקט אידאולוגי כפוי, אשר זכה לתמיכה עממית מוגבלת. אל מול מגמה היסטוריוגרפית זו, מאפשרת ההרצאה מבט נוסף המתבססת על השילוב האינטימי בין שפה ותרבות. העיון בהרצאתו במקורות עבריים המתארים תרבות `גבוהה` ו-`נמוכה` כאחד, לצד השוואה עם מקורות יהודים ולא יהודים בשפות אחרות, ידגים כיצד האפשרויות (והמגבלות) של השפה העברית היו בעלי השפעה הדוקה בעיצובו של הפרטיקולריזם של התרבות העברית בפלשתינה. על ידי כך, ברצוני לא רק להצביע על הצורך בחיבור דיסציפלינרי מורכב יותר בין ספרות להיסטוריה, אלא גם, ואולי בעיקר, על קשר בין שפה והעבר היהודי לעיצובה של תודעה, סובייקט ולבסוף תרבות וחיי יום יום מודרניים.