An Indigenous Jewish Critique of Secularism: Colonialism, Immanence and the Illusion of Freedom in Nineteenth-Century Algeria

מהמחצית השנייה של המאה הי"ט ועד תחילת המאה העשרים, בעקבות הקולוניאליזם הצרפתי, החלו שורה של יהודים ילידי אלג`יריה לבחון את התפשטות החילון בארצם. חלקם, כדוגמת דוד מועטי או דוד הכהן-סקלי, היו רבנים בעלי מעמד, אחרים, כדוגמת שלום בכאש וכלפה גג` היו תלמידי חכמים מינורים ומקורבים לשכבות העממיות יותר; חלקם התייחסו לחילון בדרשות רבניות ובתשובות הלכתיות, אחרים בעיתונות ובספרים עממיים שנכתבו בערבית-יהודית. דרך הכתיבה שלהם, הבחינו אישים אלה בין חילון כביטול הטרנסצנדנטליות בקיום האנושי והתמקדות באימננטי לבין החילוניות כהתרחקות מאורח החיים המסורתי ומלחצים כלכליים ותרבותיים; הם קישרו בין חילון לבין יחס משתנה לטבע וניצול משאביו; חלקם תהו האם יש לראות את החילון הצרפתי כממשיך דרכה של הנצרות או כמתרחק ממנה; וכולם ביקרו את היומרה הצרפתית לכונן משטר מחולן מבוסס על חירות הפרט והבטחת חופש דת תוך כדי הסתרת ממדיו הדכאנים.

הרצאה זו שואפת לבחון כתבים אלה כקורפוס ספרותי ייחודי במינו, המייצג התמודדות יהודית ילידית מוקדמת עם היבטים אחדים של הקולוניאליזם התרבותי באלג`יריה. את הקורפוס הזה, אנתח בעזרת הכלים התאורטיים שהוצעו לאחרונה כחלק מהתפתחות של ספרות מחקרית המבקרת את שיח החילון, ובפרט את השימוש שלו במרחבים לא-מערביים. כך, טלאל אסד וגיל אנידג`אר אתגרו כל אחד בדרכו את הגדרת החילון כדוקטרינה פוליטית הגורסת ניטרליות כלפי כל האמונות והדתות ותיארו אותה כקטגוריה אפיסטמית אשר מייצרת כנגדה יריבים תאולוגים-פוליטים. לאחרונה, מוחמד אמיר מזיאן תיאר את שיח החילון ככלי פוליטי-תרבותי ששיחק תפקיד מרכזי בהשתלטות הקולוניאלית של צרפת על צפון-אפריקה, ובפרט על אלג`יריה. השימוש בכלים תאורטים השאולים מתחום הלימודים הפוסט-קולוניאליים ולימודי המזרח התיכון יחד עם ניתוח של טקסטים שנכתבו על ידי יהודים ילידיים, ישאף להדגים את התרומה הכפולה ששילוב זה יכול להניב הן להיסטוריה התרבותית של יהודי ארצות האסלאם בתקופה הקולוניאלית והן להוספת תובנות תאורטיות על אסטרטגיות התנגדות של קבוצות ילידיות הנתונות למצב של שליטה קולוניאלית.