My Special Letter: Rabbi Kook’s Theory of Cognition in Light of Spinoza’s Epistemology

תורת ההכרה של הרב קוק נדונה במחקר לא פעם, ובכל זאת היא עדיין נותרה מעורפלת: האם ודאות ההכרה שלו היא מיסטית או רציונלית, מעוגנת בהתגלות או נשענת על ודאות פנימית, האם יש בה יומרה לוודאות או שהיא גישה אינסטרומנטלית?

ההרצאה מניחה את תורת ההכרה של הרב קוק על רקע זו השפינוזית ובכך מבהירה את מהלכיה ואת הגיונה הפנימי. הרקע הפנתיאיסטי של משנת הרב קוק ידוע, ומשום כך השוואת תורת ההכרה שלו לתורת ההכרה של שפינוזה מתבקשת. מטרת ההרצאה היא לחשוף נתיבים משותפים בין תורות הכרה אלו, לצד הבדלים משמעותיים.

השיתוף בין תורות ההכרה הללו מתבטא בתפיסת ה`אמת` כאווידנטית – מעידה על עצמה, ללא צורך בגורם חיצוני שיאשר אותה; בגישה סיסטמתית – כל המחשבות קשורות זו בזו, ובסופן מגיעות אל האל; בסוגיית ה`עונג` – תחושת שלמות פנימית שהנה הזיהוי האולטימטיבי להכרה הולמת. העונג הוא הפרי המתוק של הזהות בין האדם להוויה.

ההבדלים מתבטאים בטרמינולוגיה הייחודית של הרב קוק ובמתודולוגיה הספרותית שלו: שפינוזה ערך את משנתו בצורה פרוזאית-אנליטית ואילו הרב קוק כתב בצורה אינטואיטיבית-שירית. הבדל זה משקף סוג הכרה שונה: הכרה רציונאלית מול הכרה אינטואיטיבית. סוג ההכרה שבו בחר שפינוזה דוחה את הדמיון ומציג תמונת מציאות `אובייקטיבית` שלא מותירה מקום לייחודיותו של האדם כסובייקט. לעומת זאת, סוג ההכרה שבו בחר הרב קוק, נותן מקום לדמיון ולייחודיות של האדם כסובייקט.

הנחת תורת ההכרה של הרב קוק על רקע זו השפינוזית מבהירה הן את יסודותיה הרציונליים והן את סגנונה הייחודי. היא מראה כי אותם שורשים מוניסטיים מצמיחים ענפים שונים וייחודיים.