The Effects of the War of the Destruction on Settlement and Society in Judea: A New Basis for Change and Social Cohesion

חוקרים רבים עמדו על המגמות האידאיות המאפיינות את `תקופת יבנה`, ובמרכזן חתירה לליכוד חברתי וצמצום פערים כלכליים-חברתיים. ההרצאה תעמוד על הרקע הריאלי לדגשים הללו, שיסודו בתוצאות היישוביות והחברתיות של מלחמת החורבן. במלחמה זו המגזר העירוני היהודי נפגע באורח המשמעותי ביותר, ולעין שיעור יותר מזה הכפרי. ביהודה בטל, למעשה, היישוב העירוני כליל: ירושלים, יפו, אנטיפטריס, והיישוב היהודאי נותר כפרי בלבד. גם בגליל נפגעו שני מרכזים בעלי מאפיינים עירוניים- טריכאי וגמלא. לכך צריך להוסיף פגיעה אנושה בקהילות היהודיות שבערים המעורבות: לאורך החוף מצפון לדרום- עכו-פתולמאיס, קיסריה ואשקלון; ובצפון-מזרח פניאס, היפוס, גדרה וסקיתופוליס- בית שאן.

המירקם הכפרי לא הכיר את השסעים הסוציו-פוליטיים העירוניים, המתוארים בחריפות רבה הן אצל יוספוס (ירושלים וטבריה) והן בספרות התלמודית (בעיקר ירושלים), וכך נותרה תשתית חברתית מותאמת וערוכה לשאת את המגמות האידאיות, שהובלטו גם כלקח מן החורבן.

עובדה זו, מנוגדת, במידה רבה, לניתוח המקובל של הפרופיל הסוציו-פוליטי של המרד, ובעיקר, פן זה נאלם לחלוטין בניתוח המחקרי של תוצאות המלחמה.