פרידריך וילהלם ניטשה (Friedrich Wilhelm Nietzsche, 1844-1900) נחשב לאחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר לא רק בעולם הכללי אלא גם בעולם היהודי. בהרצאתי אבקש לתאר את התייחסותם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935) ושל בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק (1891-1982) אל הפילוסופיה של ניטשה. אראה כי קריאתו של האב שונה מקריאתו של הבן, שכן בעוד האב מותח על ניטשה ביקורת נוקבת (וכבר עמד על כך פרופ` שלום רוזנברג), הרי שהבן מזכיר אותו פעמים רבות מתוך הערכה גדולה ועמוקה – ובין היתר הוא מכנה אותו בשם "גוי גדול מאוד", "גדול שבגדולים", "גאוני ופרא אדם מתוך גאוניות", בעל "הארה של גדלות מתוך כישרון ומעוף מחשבתי". ספרו של ניטשה בגרמנית Jenseits von Gut und Böse (מעבר לטוב ולרוע), שהיה שייך לרצי"ה, מלא בהדגשות תחת משפטים כאלו ואחרים ובהערות אותן הוסיף הרצי"ה בכתב ידו בשולי הדף. בהרצאה אשווה את מושג הקדושה כפי שתפס אותה ניטשה (על כל פנים בהגותו המוקדמת) וכפי שדיבר עליה הרצי"ה, שכן, שני הוגים אלה ראו בקדושה – מושג המבטא עוצמה של חיים. ככלל, הויטאליות מהווה מושג מרכזי בפילוסופיה הניטשיאנית, והיא נוכחת מאוד בחייו של הרצי"ה ובהגותו הפילוסופית, והוא נראה כמי שמבקש ליישם בחייו הוא ובדרכי ההוראה שלו את הויטאליות שעליה כתב וחשב באופן רעיוני.
לבסוף אבקש לעמוד על ההבדל שבין תפיסת הראי"ה את ניטשה לבין תפיסת הרצי"ה את ניטשה. אטען שתי טענות: ראשית, הרצי"ה, בניגוד לראי"ה, קרא בשקיקה רבה את כתבי הפילוסופים השונים במקורם, ואולי בשל כך "הירשה" לעצמו ללכת שבי אחרי קסמיו של ניטשה. שנית, ההתמודדויות שעמדו בפני הראי"ה שונות מן ההתמודדויות שעמדו בפני הרצי"ה, ומכאן אפשר לגזור את היחס השונה כלפי ניטשה.