The Enigma of Nathan Yalin-Mor (aka Gera): A Fighter Against His Time

נתן ילין-מור היה חבר הנהגת לח"י בתקופת המנדט הבריטי. בשל כך הוא הוא נתפס בזכרון הישראלי הקיבוצי כמי שהחזיק בדעות לאומניות קיצוניות. אחרי קום המדינה הוא הפך להיות יונת שלום והחזיק בדעות אנטי-ציוניות. הדיון עוסק בשאלה האם חל מפנה במחשבתו המדינית של נתן ילין-מור. טענתי היא כי התיזה הרווחת בציבור ובמחקר לפיה, אחרי הקמת המדינה חל מפנה בהשקפותיו היא חסרת ביסוס עובדתי. כנגד `תיזת המפנה` אני מציע את `תיזת הרצף`, הבוחנת את מחשבתו המדינית של ילין-מור לאורך ארבעים שנים ומזהה נתיב רעיוני רציף, אחיד ולכיד. תחילתו בימי המנדט הבריטי, המשכו אחרי הקמת המדינה ואחריתו אחרי מלחמת ששת הימים. הגורם שעיצב את השקפותיו הרעיוניות של ילין-מור היה המאבק באימפריאליזם למופעיו השונים בארץ-ישראל במאה העשרים. הפרדיגמה האנטי-אימפריאליסטית של ילין-מור היוותה עבורו נקודת משען רעיונית, שהניפה עקרונות מרכזיים במשנתו המדינית: אחידותה הגיאוגרפית ואחדותה המדינית של ארץ-ישראל כאמצעי לדחיקת רגלי האימפריאליזם מהאזור, שלילת הציונות המשרתת את האימפריאליזם, תפיסת הגורם הערבי בארץ-ישראל כשותף למאבק באימפריאליזם ואהדה לברה"מ, שנתפסה בעיני ילין-מור כגורם אנטי-אימפריאליסטי.

דמותו של ילין-מור אינה מוכרת לרבים. דחיקת זיכרונו אל שולי הזיכרון ההיסטורי הישראלי אינה נובעת רק משכחה טבעית, ממרחק הזמן ומבּורוּת הדור, אלא היא תוצאת מכניזם מכוון של השכחה, הקטנה ודמוניזציה שכוון בידי מתנגדיו דאז ומשמיציו דהיום. מטרתם הייתה להשתלט על הזכרון הקיבוצי הישראלי באשר לסוגיה מה, מי ומתי הייתה לח"י`. הזהות הרעיונית של ילין-מור עם חוגי השמאל החדש בישראל, לא סייעה בידו לחדור אל מרכז התודעה הציבורית. הוא היה ונשאר איש השמאל היהודי הישן, המזדקן ביולוגית והמרוחק תרבותית מהישראליות הצעירה המתהווה. חרף הכחדת זכרונו של ילין-מור, הרי מורשתו באשר לדרכי הפתרון של הסכסוך הישראלי-פלסטיני נוכחת בשיח הישראלי העכשווי, אלא שזהותו כאביהם מולידם נשכחה מלב.