“Tikkun Olam” and Jewish Redemption: Socio Economical Aspects

בתוספתא מנחות פרק יג הלכות כב – כד מובא, בשם רבי יוחנן בן תורתא, חשבון נפש נוקב המייחס את חורבן הבית השני לשסע חברתי עמוק, שעיקרו אהבת הממון המביאה לשנאת הזולת. רק תיקון השסע אמור להביא לחידוש עבודת המקדש ולגאולה קרובה. הירושלמי (תעניות פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ד – סט ע"ב) מחזיק באותה השקפת עולם ובאותו נרטיב. השקפת עולם זו חותרת לתיקון חברתי רדיקלי כשלב בקֵרוב הגאולה על ידי הכרת גויים באמונת ה` על בסיס מעשי המופת של מנהיגי האומה החותרים למניעת גזל ועושק הזולת. להשקפה זו שורשים עמוקים בספרות התלמוד הארצישראלי (ירושלמי בבא מציעא פ"ב ה"ח, ח ע"ג; שם פאה פ"א ה"א, טו ע"א). התנאים האוחזים בהשקפה חברתית רדיקלית דוגלים גם בקנאות דתית (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ט, כג ע"ג), שיש לה שורשים עתיקים במרד החשמונאים (מקבים א ב 15 – 28; שם 48 – 62; שם ז 6 – 7; יא 77 – 86; שם יג 43 – 48). מסורת זו הופנמה בתורת בית שמאי בשלהי תקופת הבית השני, כפי שהוכיח ישראל בן שלום. הקישור בין התנועה הקנאית לרדיקליזם חברתי וחתירה לגאולה מיידית מצוין גם אצל יוסף בן מתתיהו כאשר הוא מתאר את ייסודה של הפילוסופיה הרביעית (קדמוניות יח 23 – 25) ואת שריפת שטרי החוב על ידי הקנאים בראשית המרד הגדול (מלחמת היהודים ב 427 – 428). על בסיס המורשת הקדומה אעסוק בדרשות של רבי אליעזר בדור שלאחר החורבן (ירושלמי תעניות פ"א ה"א, סג ע"ד; מכילתא דר"י עמ` 185 – 187), ובדרשות רבי אלעזר המודעי שישב במחנה בר כוכבא (מכילתא דר"י עמ` 191; שם עמ` 198; בבלי חולין צב ע"א). כדי להגיע לעולם מתוקן חתרו נושאי הקנאות הדתית לצמצום ישות עכו"ם בעולם, תוך מניעת עושק הזולת. בעולם זה אין בריאה חדשה, אין מלחמה קוסמית בין האל לבין ישות שטנית, ואין מלכות שמיים אחרת בין העידנים. לפיכך המאבק הוא לתיקון עולם עלי אדמות כאן ועכשיו. מבין השיטין משתקפת כאן תפיסת גאולה שמהווה תמונת ראי לגאולה הנוצרית.