The Forest as a Theater of War: Jewish Partisans in Lithuania and Belarus during WWII
ההתנגדות הצבאית הפרטיזנית במהלך מלחמת העולם השנייה נולדה זמן קצר לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, יוני 1941. הפלישה הובילה לנסיגה מהירה של הצבא האדום מזרחה, אולם קבוצות קטנות של חיילים סובייטים נותרו בעורף, ביערות של מזרח אירופה, ונלחמו בגרמנים בצורה לא מאורגנת, תוך שימוש בלוחמת גרילה.
זו הייתה תופעה ייחודית של חיילי צבא סדיר שהפכו ללוחמי גרילה הפועלים להתנגד לכיבוש הנאצי. עם הזמן הלך וגבר המצב ה"חריג" הזה, שכן במהלך 1942 התגבשה התנועה הפרטיזנית ליחידות מאורגנות וכוננו קשרים היררכיים מסודרים; מונו מפקדים מקומיים ואזוריים וממוסקבה הגיעו פקודות, נשק ואספקה.
חלק מיוחד בתנועת הפרטיזנים הסובייטית היו היהודים שברחו מגטאות כדי למצוא מסתור ביערות. רק למעטים מהם היה ניסיון צבאי קודם, אך רובם, שקיוו להציל את חייהם, שאפו גם לעסוק בהתנגדות ובפעולות צבאיות.
בהרצאתי אראה כיצד הפך היער ל"זירת מלחמה" בעבור אותם פרטיזנים יהודים – גברים ונשים: כיצד הם התמודדו עם הסביבה "הפראית" החדשה והלא מוכרת הזו. לצורך המחקר שלי בחנתי למעלה מ-300 עדויות של פרטיזנים יהודים לשעבר, כולל עדויות וידיאו, אשר סיפקו עומק ותובנות רבות יותר על הנושא.
ההרצאה מעלה שאלות מתודולוגיות רבות ובוחנת את שילובם של יהודים ביחידות הפרטיזנים ואת מיקומם הייחודי בין הפרטיזנים הסובייטים והליטאים ומתמקדת גם בגילויי אנטישמיות בתנועת הפרטיזנים הסובייטית.