פלישה גרמנית לברית המועצות, אשר החלה בשעות הקטנות של בוקר ה22 ביוני 1941 היוותה נקודת מפנה ועליית מדרגה במדיניות האנטי-יהודית של הרייך השלישי. אם עד כה דובר על פתרון טריטוריאלי של השאלה היהודית, כלומר על הגירה או הגליה של היהודים אל מחוץ לתחומי הרייך השלישי, מלחמה כנגד ברית המועצות, מדינה אשר לפי התפיסה הנאצית הייתה נשלטת על ידי יודו-בולשביזם, פתחה פתח לרעיון של השמדה פיזית של העם היהודי. גם אם בפתח "מבצע ברברוסה" – שם הקוד שניתן לפלישה הגרמנית, המחשבה של ההנהגה הנאצית עדיין נעה לכיוון הגליה של יהודי אירופה מעבר להרי האורל, הדינמיקה של המלחמה הביאה די מהר לשינוי התפיסה. מצד אחד בסיום שנת 1941 הסתבר לכל הדרגים של גרמניה הנאצית כי הגעה להרי אורל לא נראית באופק וכי בריה"מ רחוקה מלהיות מובסת. מצד שני, לצורת הלחימה הגרמנית, אשר ההיסטוריון הצבאי האמריקאי רוברט צ`יטינו הגדיר כ"מלחמה ניידת" ואשר התבטאה בפריצות של כוחות השריון גדולים לעומק שטח האויב, היה תוצר לווי של השארת כיסי ההתנגדות של כוחות סובייטיים בעורף הגרמני.
בשטחה של בלארוס, אזור הביצות והיערות בדרום הארץ, אשר היווה גם קו התפר בין אזורי הפעולה של קבוצות צבאות מרכז והדרום, היווה קרקע פורייה להתפתחות תנועת גרילה אשר סיכנה את קווי האספקה של כוחות הוורמאכט הלוחמים. בסוף קיץ 1941 נשלחה בריגדת הפרשים של הס"ס כדי לאבטח את האזור הזה. מבצע טיהור של ביצות פריפייט התפתח למסע השמדה טוטאלית של היהודים הגרים באזור זה מאחר ולפי התפיסה הנאצית יהודים היוו את הגורם העיקרי לפעילות עוינת לגרמנים. השמדה של קהילות יהודיות שלמות התפשטה במהירות לאזורים המרכזיים ומזרחיים של בלארוס, כאשר רצח המוני התחולל בצל הקרבות על סמולנסק וויאזמה, אשר התנהלו בין אוגוסט ואוקטובר 1941 וחלשו גם על פני אזורים מזרחיים של בלארוס. גם כאן דאגה לביטחון העורף של הכוחות הלוחמים שולבה בראיית היהודים באופן כללי כגורם המסכן את בטיחות הזאת. לא במקרה כנס מיוחד ללוחמה אנטי-פרטיזנית אשר נערך בעיר מוגילב במזרח בלארוס בסוף ספטמבר 1941 סוכם בנוסחה "היכן שיש פרטיזן-יש יהודי והיכן שיש יהודי-יש פרטיזן".
בהרצאתי המוצעת אני מתכוון לעמוד על הקשר בין הלחימה בחזית המזרח בשנת 1941 לבין התפתחות המדיניות הגרמנית של השמדת היהודים בשטחה של בלארוס.