In Teaching Christianity, I Learned What it Means to be a Jew: Israeli Teachers’ Monologues

במערכת החינוך הישראלית מוקדש מעט מאוד זמן להוראת הנצרות. עם זאת, יש מורים שבוחרים להרחיב את הוראת הנצרות מעבר לנדרש. מה הן מטרות הוראת הנצרות בעיני מורים אלה?

במחקר הנוכחי נערכו ראיונות עומק עם 17 מורים מהחינוך הממלכתי העל-יסודי, החילוני והדתי, במהלך השנים 2018-2017. המשתתפים הם מורים שבחרו להרחיב את לימודי הנצרות. המדגם נערך בשיטה שכללה מדגם מכוון של מורים מוכרים שמלמדים את התחום ומדגם כדור שלג, על פיו מרואיין אחד הפנה לאחרים.

מורים מחליטים להרחיב את הוראת הנצרות ממניעים שונים. הראשון קשור בהעמקת הידע של התלמידים. ידע על הנצרות נקשר עם ידע על העולם המערבי וכך העמקת הלימוד על הנצרות מחזקת את התפיסה האירופוצנטרית לפיה התרבות המערבית היא התרבות הנאורה וישראל היא חלק אינטגרלי מאותה נאורות מתקדמת. המורים העידו כי הנצרות היא הדרך להיכרות עם תרבות המערב והוראתה עומדת בבסיס הזיהוי של תלמידיהם את עצמם כחלק מהעולם המערבי הנאור.

המניע השני קשור בהבניית זהות התלמידים כיהודים וישראלים. לימוד על הנוצרים והנצרות כ"אחר" מהווה אמצעי לעיצוב זהותם של התלמידים. יש מורים המבקשים לטפח תפיסות עולם אוניברסליות וסובלניות ולדידם, הכרות עם הנוצרים, כ"אחר" שאינו מאיים על החברה הישראלית, עשויה להיות כלי לפיתוח השקפות פלורליסטיות ואמפטיה ל"אחרים". מאידך, עבור מורים אחרים הוראת הנצרות ממלאת תפקיד הפוך, והוא עיצוב וחיזוק הזהות היהודית הפרטיקולרית ולעתים אף בדלנית ומתגוננת. זהות פרטיקולרית דתית/לאומית מבוססת על שילוב ייחודי בין עמדה של עליונות והתנשאות הן כלפי הנצרות והן כלפי עמים ודתות אחרים, לבין עמדה של קורבנות, שנשענת בעיקר על זיכרון היסטורי של יהודים בגלות.

לפיכך, הוראת הנצרות עשויה לבטא תפיסות עולם מנוגדות שכן יש מורים המציגים את הנוצרים כ"אחר" על מנת לעודד בקרב התלמידים סקרנות כלפי אורח חיים של קבוצות אחרות ואמפטיה כלפיהן ואילו עבור אחרים הוראת הנצרות וחיזוק הזיכרון ההיסטורי של יהודי הגולה מהווים כלים לטיפוח בקרב התלמידים תפיסה של איום קיומי ושל בדלנות ובוז כלפי העולם החיצוני.