Linguistic Phenomena in the Book of Yosippon
ספר יוסיפון כתוב בלשון שמחקה את לשון המקרא. מאפיינים בולטים של לשון המקרא שמתקיימים בספר יוסיפון הם שימוש בווי"ו ההיפוך; שימוש במילת הזיקה "אשר" ולא בשי"ן הזיקה החז"לית; ושימוש בכינויים הרומזים המקראיים (זאת, אלה) ולא החז"ליים (זו, אלו). אולם עד כמה נצמד מחבר ספר יוסיפון ללשון המקרא? באילו קווי לשון הוא חרג מן המקרא? מה מידת השפעת לשון חז"ל עליו? האם יש בו קווי לשון מחודשים?
אני עובדת כעת על תיאור לשונו של ספר יוסיפון. בדיקה ראשונית מראה שבספר יוסיפון קיימים כמה חידושים לשוניים. לדוגמה, לראשונה מופיע הביטוי "ותשקוט המלחמה". זאת בניגוד למקרא שבו הביטוי הוא "ותשקוט הארץ". כלומר, במקרא מה ששוקט הוא התחום שבגבולותיו עלולה להיות מלחמה, ולא המלחמה עצמה.
גם הביטוי "לצאת לשטן ל-" הוא דוגמה לשימוש לשוני המתבסס על המקרא אך שונה ממנו. במקרא יש מלאך שיוצא לשטן, אך במקרה הזה אין מושא נוסף: הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן (במדבר כב, לב). בשאר המקרים בתנ"ך הביטוי "שטן ל-" מגיע עם פעלים אחרים, ורק החל מיוסיפון הסינטגמה "שטן ל-" מגיעה עם הפועל "יצא".
חידוש נוסף נמצא בפועל שפ"ך שהחל לשמש כפועל עומד במשמעות "זָרַם". יתר על כן, בספר יוסיפון התחדש הביטוי "לשפוך נפש", ולו שתי משמעויות: (1) להרוג נפש; או (2) למסור את הנפש במסגרת מאמץ מלחמתי.
לסיום אציין שבספר יוסיפון יש לא רק קווי לשון מקראיים או קווי לשון שהתחדשו על בסיס המקרא. בספר יוסיפון יש גם קווי לשון חז"ליים. לדוגמה, מופיעות בספר יוסיפון המילים החז"ליות `שיעור` ו`ספינה`. אם כן, לצד קווי לשון מקראיים ניתן למצוא בספר יוסיפון קווי לשון חז"ליים או קווי לשון מחודשים, וחלקם מצאו את דרכם לספרות העברית החדשה.