Nansi Benveniste’s Will (1571) from Ragusa and its Validity according to the Halakhic Decision of R. Shmuel de Medina

צוואת ננשיא בנבנשתי מרגוזה (1571) ותוקפה על פי הדיון ההילכתי של ר` שמואל די מדינה

פרופ` (אמריטוס) משה אורפלי

אוניברסיטת בר-אילן

במחקרי על צוואות ששרדו בארכיון ההיסטורי של רגוזה (דוברובניק של היום) דנתי בעבר בחיים החברתיים והרוחניים של תושביה היהודים-הספרדים של קהילה זו במהלך המאות הט"ז-י"ז. צוואות אלו, נכתבו בידי נוטריונים נוצרים והופקדו בארכיון המדינה המקומי. בעוד שחלק מהצוואות הללו הן ארוכות ומפורטות ואחרות קצרות ותמציתיות, אין ספק שכולן מעידות על ייעודם של העיזבונות מבחינה רוחנית וכלכלית בדגש על תרומות למטרות צדקה ותובנות על הערכות אישיות של נכסי המצווה והקדשתם ליורשיו, עולמו החברתי-רוחני של המוריש, מעמדו הכלכלי, רצונו לשמור על הלכידות בתוך המשפחה, זיקת המוריש לארץ ישראל והתרומות שהוא מצווה לנזקקים מבני עדתו ומבני החברה הנוצרית קתולית.

בהרצאת דבריי היום ברצוני להרחיב את היריעה על אחת מהצוואות הנזכרות, צוואתו של היהודי ננשיא בנבנישתי, שנדון למיתה על ידי הרשויות המקומיות בעטיה של קטטה שבה הוא דקר למוות יהודי אחר, מנחם מרז. השופטים ציוו על הנדון לערוך את צוואתו בטרם יוצא להורג וכך הוא עשה מתוך יראת הדין, בפני נוטריון נוצרי ובלא עדים מבני ישראל. בתנאים אלה, לאחר ביצוע פסק-הדין וקבורתו של הנדון בבית הקברות של רגוזה, הועלתה השאלה ההלכתית על תוקפה של צוואה זו בטיעון שנערכה מתוך אימה ופחד, בערכאות של נוכרים וללא עדים יהודים. השאלה הופנתה לחכם הספרדי הידוע שמואל די מדינה (הרשד"ם) רב ודיין בעיר שאלוניקי, שאליו נשלחו שאלות רבות מקהילות ישראל ברחבי האימפריה העות`מאנית. בנוסף לדיון בתשובתו אדון גם בניסיון קהילת שאלוניקי להתערב בפרשה ולהציל את בנבנישתי ממיתה וכן בסוגיית הקשר של בנבנישתי לעיר זו.