המילה "חדות" (או "דות") נזכרת בשורה של מקורות תנאיים אולם נראה כי מובנו של המושג היטשטש במרוצת הדורות. נראה כי אמוראי בבל לא ידעו למה בדיוק שימשה החדות ומה צורתה ואף דיונם של אמוראי א"י מעלה את החשד שהריאליה של המושג כבר הייתה מעורפלת בזמנם. המבוכה סביב המושג נמשכת לספרות הגאונים והראשונים ועד לפרשנים וחוקרים בעת החדשה.
ניתוח המקורות התנאיים מלמד כי חדות היא חלל תת-קרקעי הדומה בצורתה לבור מים והממוקמת בדרך כלל ישירות מתחת לבית. הכניסה היא דרך פתח עגול הקבוע בקרקע והחלל שימש לאחסנה יבשה דוגמת תבואה או חביות יין. נראה כי מקורה של המילה הוא בסורית בה משמשת ה`חדות` לציון אסם או אוצר תת-קרקעי.
סקירה של הספרות הארכיאולוגית מלמדת שמתקן אחסון שמאפייניו עולים בקנה אחד עם ההגדרות דלעיל היה נפוץ מאוד, בעיקר מתחת לבתים מן התקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, ביהודה, בשומרון ובגליל. פתחו של המתקן עגול וניתן לכיסוי באופנים שונים ונראה שלא פעם היה מוסווה מתחת לרצפה והפתיחה הייתה כרוכה בטרחה לא מבוטלת.
זיהויו של מתקן זה עם ה`חדות`, ובחינה של צורתו, מאפייניו וממצאים שנתגלו בתוכו, מאפשרים לפרש מחדש שורה של מקורות עמומים מן הספרות התנאית.