Did Biblical and Apocryphal Authors Use Maps?

השאלה אם המחברים הארץ-ישראליים של הספרות המקראית והחיצונית השתמשו במפות גרפיות לא הטרידה אף פעם את עולם המחקר. מכיוון שבארץ-ישראל לא נמצא אף שריד פיזי למפה מן האלף הראשון לפנה"ס רוב החוקרים לא דנו כלל באפשרות שהיה שימוש בהן, וההצעות של בודדים שהניחו את ההפך לא הותירו את רישומן בתולדות המחקר. אלו ואלו לא הציעו תוואי מתודולוגי כלשהו לבירור השאלה. אני מציע תוואי כזה, הנשען על ניתוח טקסטים מן המקרא ומן הספרות החיצונית. נקודת המוצא של הצעתי היא ההנחה (המוכחת במחקרים אמפיריים, לפחות באופן חלקי) שהשימוש במפות משנה את אופי הידע המרחבי של המשתמשים, וכן שהוא מותיר בהתנהגות הלשונית משקעים המעידים עליו. תרבות שמשתמשת במפות תחשוב ותדבר על מרחב באופן מעט שונה מזה שמאפיין תרבות שאינה מכירה מפות. אינדיקציות כאלו לשימוש במפות יכולות להילמד ממחקרים בתחומי הגיאוגרפיה הקוגניטיבית והבלשנות החברתית, וכן ממחקרים פילולוגיים השוואתיים, וניתן ליישמן לניתוח טקסטים עתיקים. אני מציע בשלב זה רשימה ראשונית של אינדיקציות כאלו:

א. שימוש בשמות כיווני רוחות השמיים לתיאור מקומות מרוחקים - זה מזה או ממקום מושבו המשוער של המחבר

ב. שימוש בשמות נדירים לכיווני רוחות השמיים, העשויים להתאים לאוריינטציה של המפה

ג. שימוש בפעלי תנועה המתאימים לאוריינטציה של המפה או למבט ממעוף הציפור

ד. ציוני מקומות מדויקים במיוחד

חיפוש מאפיינים אלו בספרות המקראית והחיצונית שנוצרה בארץ-ישראל מגלה תמונה מורכבת. ברוב החיבורים התופעות הנ"ל נדירות מאוד, מה שמתיישב עם ההנחה המקובלת שמפות לא היו מוכרות בארץ-ישראל הקדומה. ואולם, בחיבורים מסוימים הן מצויות, ואף נפוצות למדי. שעה שבספר שמואל למשל, הכולל טקסטים עשירים מאוד גיאוגרפית, לרבות תיאורי קרבות ומסלולי הליכה ומנוסה, אין כמעט שימוש בשמות כיווני רוחות השמיים, במחזור סיפורי כיבוש (יהושע ב-יא) ניתן לאתר שימוש בהם אף לתיאור מקומות מרוחקים, וזאת לצד ציוני מקומות מדויקים במיוחד. איתור החיבורים שיש בהם עדות לשימוש במפות יכול אפוא להצביע, תוך התחשבות במסקנות המחקר לגבי הזמן והמקום בו הם נוצרו, על הקשרים היסטוריים מסוימים בהם היה שימוש במפות בארץ-ישראל באלף הראשון לפנה"ס.