Copy-Paste: The Christian Triumph over the Jews, Between East and West in the Late Roman Empire

בשנת 388 הוצת בית הכנסת בעיר הגבול המזרחית, קליניקום. הפורעים, המון מקומי שהוסת על ידי הבישוף, נענשו בבניית בית הכנסת מחדש מכספם. למרבה ההפתעה, אנו שומעים על האירוע המזרחי מתוך מקור יחידאי, מערבי דווקא: האיגרת שכתב אמברוזיוס, בישוף מילאנו, לקיסר תאודוסיוס הראשון. באיגרת זו אמברוזיוס מתנגד לפסק הדין הפוגעני, ואף גוער בקיסר על שפסיקתו תגרום לפגיעה בישוע, ובעקבות כך בשלום האימפריה כולה. לפי הנרטיב שמציג אמברוזיוס, הקיסר שוכנע ומשך את פסק הדין שהוצא לפורעים. אירוע זה הינו תקדימי בכמה בחינות, ובתוכן עצם היותו המאבק המתועד הראשון בין דת ומדינה, ובהיותו אירוע האלימות הראשון שהופנה כלפי יהודי האימפריה על ידי תושביה הנוצריים. אולם, למרות חשיבות הפרשה, חוקרים מסכימים כי היא לא הותירה עקבות בספרות המזרחית בת הזמן.

והנה, בהגיוגרפיה הסורית של הנזיר שמעון העמודן (Symeon Stylites) ישנו סיפור דומה, בו הנזיר נוזף בקיסר, תאודוסיוס השני (נכדו של תאודוסיוס הראשון), על הצו הקיסרי המגן על בתי כנסת באזור אנטיוכיה, ואוסר על גזלתם. גם בסיפור זה הקיסר נאלץ לסגת מהחלטתו. למרות שמכתבו של שמעון לקיסר מופיע בפראפרזה, הוא נתפס על ידי חוקרי התקופה כאמין ביותר, תודות לפרטים הראליסטיים שבו. ואכן, ישנו צו משנת 423 שמוען אל אסקלפיאדס (Asclepiades), מושל המזרח באותה עת, שעניינו הגנת בתי הכנסת (CTh.16.8.25). חוקרים רואים בסיפורו של שמעון עדות למאבק בין הנזיר לקיסר, ולניצחונו של שמעון.

בהרצאתי אבחן את המקורות המוסרים על שני המאבקים ואראה כי למרות הכיסוי הריאליסטי לכאורה, מחבר ההגיוגרפיה של שמעון העתיק את נרטיב הניצחון של אמברוזיוס על תאודוסיוס הראשון, ותלה אותו בקדוש המקומי, שמעון העמודן (ותאודוסיוס השני).