`תורת השמיטות`, כשמה כן היא, מרמזת על הכללה הן ביחס לפרטיה והן ביחס לקבוצות של מקובלים שקבלו או ביקרו את הדוקטרינה. הרצאה זו מציגה תעודה חדשה, קטע מתוך כתב יד מן המאה הי"ז של חיבור המיוחס למקובל מדרום מרוקו, ר` יעקב איפרגאן, המלקט מנעד רחב של סודות הנוגעים לשמיטה וליובל ומה שמכונה במחקר `תורת השמיטות`. לתעודה משנה חשיבות והיא תורמת לספרות המחקרית בשני מובנים. ראשית, יש לראות את התעודה כאחת מהליקוטים העשירים ביותר של סודות ודעות בעניין, הן בספרות הקבלית והן בספרות המחקרית, ליקוט המציג סודות של מקובלים מספרד ועד לצפון אפריקה, מהמאה הי"ג ועד למאה הי"ז. התעודה אף כוללת מסורות סוד שאינן מוכרות בספרות המחקרית ומעלה שאלות ביחס למקורם של רעיונות מסוימים הקשורים לסודות השמיטה והיובל. אך מעבר לכך, תעודה זו מציגה תמונה שונה ומורכבת מזו שעולה לעיתים מספרות המחקר ביחס לתפיסתם של מקובלים את `תורת השמיטות`. ליתר דיוק, מהתעודה מתקבל הרושם שאין כמעט מקובל שלא קיבל את `תורת השמיטות`. יחד עם זאת, חלק מהדעות והשיטות המוצגות בתעודה כה שונות במהותן, כמו תפיסתם של מקובלים את הספירות, עד שקשה לתאר את הדוקטורינה כ-`תורת השמיטות`, המתייחסת לקבוצה מסויימת של מקובלים. אם כן, מטרת הרצאה זו להציע בחינה מחודשת למונח- `תורת השמיטות`, ונקודת מבט מעט שונה ביחס לעניין באמצעות הצגה וניתוח קטע מכתב יד הכולל את ליקוטו של מקובל אודות סודות השמיטה והיובל.