The Quantitative Meter in the Medieval Hebrew Poetry and its Phonological Basis

חוקרי שירת ספרד מניחים שהבדלי אורך בין תנועה רגילה לבין שווא נע היו המקבילה העברית להבדל בין תנועות קצרות וארוכות בשפה הערבית. על הבדל זה לכאורה התבסס המשקל הכמותי. הנחה זו נובעת מאי-הבנות שנוגעות למבנה המשקל הכמותי, לאורך התנועות בעברית, לסימני התנועות בניקוד הטברני וכן למושגי יסוד בתורת המשקל של חכמי ספרד.

מלכתחילה לא נדרשה כל התאמה של המשקלים הערביים לעברית. שתי השפות היו זהות בהיבטים פונולוגיים רבים - כולל הבחנה באורך התנועות - ובתפיסות פרוזודיות בסיסיות. יחידת החיתוך הקטנה ביותר שנחשבה לעצמאית בשתי השפות הייתה הברה סגורה בעלת שתי פעימות זמן. את הפעימה השנייה סיפקו להברה הדו-פעימתית או עיצור שסוגר את ההברה או תוספת האורך של התנועה הארוכה. תוספת אורך התנועה, אשר בניגוד לערבית אינה מתבטאת בכתיב העברי, קיבלה כינוי ״נח נסתר״. שווא נע היה תנועה קצרה רגילה ולא תנועה חטופה. הברת שווא נע לא נסגרה לא בעיצור ולא ב-״נח נסתר״, ועל כן הייתה הברה חד-פעימתית שלא נחשבה לעצמאית. שתי ההברות - הכבדה הדו-פעימתית והקלה החד-פעימתית - היוו את יסוד המשקל הכמותי הן בערבית הן בעברית. אי-הכרה בכך נובעת מבלבול בין הברה לתנועה. בניגוד לדעה הרווחת, הניקוד הטברני מבחין לא בין תנועה רגילה ותנועה חטופה אלא בין הברה כבדה והברה קלה; ״חטיפות״ שווא מתכוונת לא לאורך התנועה אלא לכובד ההברה. גם ״תנועה״ בתורת המשקל של אבן-עזרא מתכוונת לא לתנועה במובן המודרני אלא ל-״סבב״ הערבי שהוא ההברה הכבדה. הזיהוי המוטעה של ״תנועה״ ו-״שווא״ עם תנועות ולא עם הברות גרם לסילוף תפיסת המשקל הכמותי.