ההרמנויטיקה המאפיינת את האגדה במדרשי התנאים שונה באופן משמעותי מזו המשמשת בחלקים ההלכתיים. חלק מההבדלים נובעים מהתוכן השונה, כדוגמת צמצום והרחבה (`לרבות`, `למעט`), השוואה (`והלא כבר נאמר`) או דקדוק בייתורים (`למה נאמר`). אך הבדלים אחרים אינם נובעים מהתוכן השונה, כדוגמת המבנים הדיאלקטיים הנפוצים המציגים ודוחים פרשנות חילופית במתכונת `יכול`/`שומע אני` או `אתה אומר… או אינו אלא…`. לא ברור מדוע מבנים דיאלקטיים אלו הנפוצים בהלכה נדירים באגדה, על אף שמצד התוכן אין סיבה להבדל זה.
הרצאה זו עוסקת באחד ההיבטים שיכולים לשפוך אור על תופעה זו והיא חדירתה של הדיאלקטיקה ההלכתית לאגדה. בעניין זה נראה כי קיים הבדל בין בתי המדרש והדיפוזיה ההלכתית קיימת יותר במכילתא דר` שמעון בן יוחי מאשר במכילתא דר` ישמעאל. ההבדלים בין הבתים בניסוחים הדיאלקטיים אינם באים לידי ביטוי רק בטרמינולוגיה אלא גם בדרכי המדרש. דרשות בעלות אופי דיאלקטי קיימות בעיקר במסכתות המערבות הלכה ואגדה במכילתות (פסחא ובחדש א-ד) ובאגדת בחוקותי בספרא.
שאלות אלו משמעותיות לדיונים על המקור ההיסטורי ואופן השילוב של האגדה במדרשי התנאים ומחזקות את האפשרות של השתלטות הדיאלקטיקה ההלכתית ברובד המאוחר של המדרש.